סעודת מלכים במסעדת מוסקט

מוסקט היא בין המסעדות הבודדות בישראל העובדות לפי גישתFarm to Table , ובהשוואה לאחרות מדובר במרחק קצר ביותר בין ה-Farm ל-Table. היא פועלת בצמוד למלון הספא האקסקלוסיבי מצפה הימים, שנבנה בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי ד"ר אריך יעקב ירוסלבסקי (ירוס) שעלה ארצה מגרמניה ב-1920. ד"ר ירוס דגל בכך שכדי לרפא את האדם מתחלואיו, צריך להביא אותו לאיזון גופני-נפשי בסביבה נטולת גירויים, הקרובה לטבע במידת האפשר. 

לצורך כך הוא הקים את המתחם העצום של בית המלון, ששימש במקור כבית הבראה. לפי הגישה של ד"ר ירוס, כל האלמנטים המרכיבים את המקום ומאפיינים אותו, מהווים מרכיבים בתהליך הריפוי: החל מהנוף שמאפשר לאורחים להתרשם מהיופי המקומי, דרך האוויר הצלול וכלה באווירה הרגועה והמיוחדת. בשנת 1982 המלון החליף ידיים ועבר לבעלותו של סמי חזן, שהמשיך לקיים את מפעל החיים של ד"ר ירוס. במשך שלושה עשורים וחצי הוא פעל לקידום ופיתוח המתחם, הוסיף סוויטות מפוארות, חידש את המתקנים, הקים מחלבה לתפארת, מתחם ספא מרשים וחווה אורגנית מגוונת ומיוחדת במינה.  


גאוות יחידה בישרוטל
ביולי אשתקד נרכש המלון על ידי חברת ישרוטל. המקום, שהתחיל מ-12 חדרים בלבד בימיו הראשונים, כולל היום 97 חדרים וסוויטות ויושב בלב שטח עצום בן 150 דונמים של בוסתנים, שדות, משק חי וגנים פורחים. לצערי הרב במלון לא יצא לנו לבלות הפעם, אבל בהחלט חטפנו הצצה קטנה ללובי המשגע והמרשים שלו לפני שנכסנו למסעדה.

הגעתי אל מוסקט עם אמי האהובה בתחילת יולי, רגע לפני השקת תפריט הקיץ, כדי להכיר את השף החדש של המקום, שהגיע לגליל העליון מאילת. במהלך 15 השנים האחרונות מילא גיא לסניצקי שורה של תפקידים בכירים במלונות ישרוטל, כאשר בשלוש השנים האחרונות כיהן כשף של מלון ישרוטל קלאב ספורט אילת. המקום עובר מתיחת פנים רצינית בקרוב, ועם השיפוצים יבוצעו גם שינויים ושדרוגים משמעותיים בתפריט המסעדה. 

גבינות שמייצרים במקום
מה שמעניין במסעדת מוסקט, הוא שעובדים שם לפי כל הכללים האלגנטיים של מסעדות הגורמה: את המים המינרליים ימזוג לך המלצר, בחדר הנוחיות לא תמצא מייבש ידיים או חלילה נייר תעשייתי, אלא מגבות בד לבנות ונעימות, כוסות היין המבריקות יסנוורו אותך, והמנות העיקריות יגיעו על צלחות חמות, כדי שחלילה לא יתקררו במהלך הארוחה. אז מה בכל זאת לא עובד כאן לפי הכללים? ניחשתם נכון: גודל המנות. 

צלחת הגבינות שהזמנו מתפריט הראשונות הקרות הייתה עצומה בגודלה והכילה לא פחות משמונה סוגי גבינה שונים (51 שקלים), ריבועי מרמלדת תות, אגס מבושל וקרקרים מ-100% כוסמין. ללא ספק צלחת שהייתה יכולה להתאים לשולחן של ארבעה סועדים. את כל הגבינות שכיכבו בצלחת, מהמנצ'גו, דרך הגאודה ועד לסנט מור, הכינו במחלבה העסוקה שפועלת בסמוך, המייצרת גבינות בעיקר למסעדות המלון. 

ליד צלחת הגבינות הונחה על שולחננו צלחת מהבילה של ניוקי גבינות צאן (48 שקלים). מנה נוספת שמבחינת הנפח שלה הייתה יכולה בכיף להשתלב בסקציית העיקריות. הניוקי עצמם היו מושלמים ומתחת לערימת הניוקי המכובדת מצאנו חמאת עגבניות ובזיליקום ועלי תרד אורגני מגינת המלון. כל זה התעטף בגבינת צאן שנמסה מרוב חום וחיבקה את כל המרכיבים בחיבוק אוהב. האמת היא שגם אם התפריט של מוסקט היה מורכב משתי המנות האלה בלבד, עדיין הייתי ממליץ עליה בחום לכל מכריי. 

מה גם שהן הגיעו בליווי פוקאצ'ה נהדרת על חשבון הבית, שאת תהליכי הייצור שלה ניתן לראות בדרך למסעדה, שכן, גם המאפייה פועלת בסמוך והקירות שלה שקופים. 

אורגני זה שם המשחק
אחרי הראשונות הרשינו לעצמנו להירגע באמת, ללגום מהיין ולשטוף את העיניים בנוף המרהיב שנשקף מהמרפסת המקורה בה ישבנו: קצת כחול של כנרת בצד אחד והרבה ירוק של חורש ים תיכוני בצד שני. בעיקרון יכולנו לשבת כך סתם ולבהות בנוף עוד שעות ארוכות, אבל לא לשם כך התכנסנו במסעדת מוסקט, ולכן מקץ מספר דקות שבנו לעצמנו והזמנו שתי עיקריות שקרצו לנו מהתפריט כבר כשקראנו אותו בעיון בבית, לפני היציאה לדרך: פילה דג ים אפוי (135 שקלים) לאימא וברווז אורגני (124 שקלים) לילדון. 

לשמחתה העצומה של אימא, ביום שבו ישבנו במוסקט מה שעלה ברשת היה דווקא מוסר, מלך מלכי הדגים ומובן שגם הטעים שבהם. אני התרגשתי כל הדרך למסעדה מזה שאני הולך לאכול ברווז וכגודל הציפיות – כך היה גודל הסיפוק. 

אבל נתחיל במוסר של אימא, שהיה מופת של איפוק וטאץ'. הדג היה בשרני מאוד והגיע כשהוא עטוף ברוטב לימוני עדין. נתח הדג המרשים בגודלו נח על סלט מיוחד במינו של קילופי זוקיני, עלי נענע שלמים ופרוסות זיתי קלמטה. עלי הנענע וקילופי הזוקיני היו עדינים בצורה בלתי רגילה והמחישו לי שוב כמה שונים הם הגידולים האורגניים ממה שאנחנו רגילים לקנות ביומיום.

ואם כבר מדברים על גידולים אורגניים, אי אפשר שלא להשוויץ בברווז הפנטסטי שלי, שהועלם במהירות ראויה לציון. העור שלו היה פציח, הבשר עסיסי, בשר השוק פשוט החליק מהעצם ללא שום התנגדות והרוטב היה אלוהי. את כל זה ליווינו עם שתי כוסות של ירדן סוביניון בלאן 2015 (יקב רמת הגולן – 31 שקלים לכוס), כי הטמפרטורה בחוץ הפצירה בנו ולא היו לנו כוחות להתנגד.           


לסיים בגדול
הדבר החכם לעשות אחרי ארוחה מרשימה כמו שאכלנו, זה לא לקפוץ מעל הפופיק ופשוט לפרוש בשיא. הבעיה היא שמדובר היה בארוחה מטמטמת לחלוטין, ולכן החלטנו שבלי איזה קינוח או שניים אין סיכוי שנוכל לחזור הביתה. אז הזמנו שניים מפתים במיוחד: טארט אגסים (42 שקלים) וקינוח הפתעה (42 שקלים). 
הטארט היה מושלם כצפוי, עם בצק פריך יותר פריך מפריך, וקינוח ההפתעה באמת הצליח להפתיע. הוא הורכב מגלידת רום צימוקים, טופי מלוח וביסקוויט שבור, שהסתתרו מתחת לדיסקית מרנג דקיקה בציפוי אגוזי לוז. את הדיסקית שברנו עם הכפיות, על השברים  מזגנו את קרם האינגלייז ותוך שניות נגלה לנו הקינוח במלוא תפארתו, על מגוון מרקמיו, ניחוחותיו וטעמיו. 

בגלל שלא היה לנו קל להיפרד ממוסקט, שמנו פעמינו לחנות המשק שבה ניתן לקנות את התוצרת המקומית. כ"חפץ מעבר" בחרנו שקית נייר חומה שלתוכה הכנסנו לחם ביתי, ריבת לימונים, גבינת סנט מור וקופסת עוגיות פקאן. זה עזר לנו מאוד עם קשיי הפרידה וחיש מהר מצאנו את עצמנו ברכב, עם הפנים דרומה, עם כיסופים שפונים צפונה ועוגיית פקאן בפה.    

חשבון בבקשה
פוקאצ'ה טרייה - על חשבון הבית
ניוקי גבינות צאן – 48 שקלים
צלחת גבינות תוצרת מחלבת מצפה הימים – 51 שקלים
פילה דג ים אפוי – 135 שקלים
ברווז אורגני – 124 שקלים
טארט אגסים – 42 שקלים
קינוח הפתעה – 42 שקלים
2 כוסות ירדן סוביניון בלאן – 62 שקלים
סך הכול: 504 שקלים לסעודת מלכים ראויה לשמה

מוסקט, מצפה הימים, ראש פינה. 053-4294101

* הכותב הוזמן כאורח המקום

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי