ארוחה במסעדת המחבוא של אדי

מאז 1979
אדי חץ הוא אמריקאי שעלה לישראל בתחילת שנות ה-70, הכיר את בתיה ויחד הם פתחו את מסעדת ההמבורגרים הראשונה בירושלים. בשנת 1979 הדרימו לאילת, עיר השמש, ויחד הקימו מסעדה קטנה בשכונת מגורים, רחוק מחוף הים. היות ומדובר על עידן בו גוגל, ווייז וסלולר היו רק מילים בתיאוריה, אם לא היית אילתי שמכיר כל כיכר בעיר לא היה לך סיכוי למצוא את המסעדה, וכך התקבל השם "המחבוא של אדי", מחבוא שעם השנים רכש לעצמו מעריצים מהארץ ומהעולם, שמבחינתם ביקור באילת בלי ארוחה טובה במחבוא אינו נחשב.

אדי הלך לעולמו בשנת 2014 והשאיר אחריו חלל ריק, אך גם מורשת שצריך להמשיך. מי שעושה זאת נאמנה הוא בנו אשלי, שף ומנהל המסעדה. 

יוצאים מהמחבוא    
37 שנים לאחר פתיחת המחבוא של אדי, בקיץ 2016, נשרפה המסעדה כליל ונאלצה להפסיק את פעילותה. היתה זו מכה גדולה עבור המשפחה וקהל הסועדים הקבוע. השריפה סוקרה בכל כלי התקשורת וסימני שאלה על גורלה של המסעדה ריחפו באוויר, אך לאשלי היה ברור - את המחבוא הוא יפתח שוב.  
כך היה. בלוקיישן חדש עם תפריט עדכני ותוספת מקומות ישיבה, תוך תקופה קצרה (במושגים של עולם המסעדנות) המחבוא שוב כאן וכעת קל יותר למצוא אותו, בזירת הבילויים באזור התעשייה של אילת, אך הוא לעולם יישאר המחבוא של אדי.

לובשים חיוך
יום שלישי, אמצע שבוע, המסעדה מלאה עד אפס מקום. יש כאן זוגות, משפחות וגם חבורות של צעירים. המסעדה חמה, נעימה ומזכירה בעיצובה את המחבוא הקודם – קורות עץ, מפות לבנות ותאורה עמומה ומלטפת. יש כאן כל מה שצריך כדי שהסועדים יזכרו שלמרות שהלוקיישן שונה, המחבוא נשאר המחבוא, ואם זה לא מספיק - אז בכניסה למסעדה תלוי איור גדול ומחייך של אדי, שמקבל כל אורח.  

לא רק אדי מחייך. נראה שחיוך הוא התלבושת האחידה כאן. של כולם. המארח בכניסה, מנהל הבר והמלצריות, וזה כלל לא מפתיע כי אשלי בעצמו מקפיד לעבור שולחן-שולחן ולבדוק שכולם מרוצים. התחושה היא שיש פה צוות שיודע מה הוא עושה, המקום מתקתק כמו מכונה משומנת. בכל זאת, לשרוד כל כך הרבה שנים בענף המסעדנות בארץ, ובטח באילת, זה לא עניין של מה בכך.  

בן זוגי ואני קיבלנו תפריט עם מבחר גדול של מנות, כזה שכל אחד ימצא בו את מבוקשו. למנה ראשונה בחרנו בפטריות ממולאות בשני סוגים של גבינה, על מצע שמנת צ'ילי. למרות שמדובר במנה ראשונה, קיבלנו לשולחן מנה שלא היתה מביישת מנה עיקרית במסעדה איטלקית בתל אביב. שני כדורים גדולים ושזופים, כשברגע שנועצים בהם את הסכין מתגלות פטריות מוקרמות בגבינות שמשתלבות מצוין עם המרקם הקריספי של הציפוי וברוטב הספייסי. המנה הנוספת שנבחרה היתה חציל מטוגן על ברוסקטות בליווי גבינות ופסטו. מרוב שהיא היתה טעימה יכולנו לאכול אותה כל הערב, אך ידענו שאם זו ההתחלה - מצפה לנו חוויה שלא כדאי שנפספס. 

מנת הדגל מאז ועד היום
יש מסעדות שיש להן מנת דגל אחת, כזו שכולם מדברים עליה, שמגיעים במיוחד בשבילה והיא מוזמנת כמעט לכל שולחן במסעדה. כאן מנת הדגל מאז פתיחת המסעדה ועד היום היא מנת הפילה דיז'ון. סטייק אפוי בסוכר חום וחרדל, במידת עשייה מושלמת עם רוטב מתקתק וציפוי מקורמל של סוכר חום המתקבל על הסטייק. לא בכדי היא מנת הדגל של המסעדה – פשוט תענוג אחד גדול. לצד המנות העיקריות הוגשו סירות תפוחי אדמה, שהרגיש כאילו הרגע יצאו ממדורת ל"ג בעומר.  

לפני שאספר על המנה שהזמין בן זוגי, אציין כי הוא הקרניבור הגדול ביותר שאני מכירה. הוא לא מפספס שום הזדמנות לאכול בשר, בין אם במסעדה ובין אם בבית כשהוא מדליק מנגל פחמים לארוחת ערב בלי שום התארגנות מיוחדת. לעיקרית הוא הזמין סטייק אנטריקוט מיושן ומשויש (300 גרם) עם פרוסות כבד אווז ברוטב שמנת פטריות. כשסיים העיד כי זה הסטייק הטוב ביותר שאכל. איי רסט מיי קייס. 

שבעים כמעט עד אפס מקום, גייסנו כוחות לקינוח עליו המליצה המלצרית המקסימה שלנו - קינוח הספיישל סאנדיי המורכב משכבות גלידת שוקולד לבן, רוטב פירות יער, קראמבל וקצפת. כל אלו בייצור ביתי כולל הגלידה, שכזו לא טעמנו אפילו באיטליה. 

אם אתם מגיעים לאילת אל תפספסו ארוחת ערב במחבוא של אדי. במיקום החדש לא תהיה לכם בעיה למצוא אותו, בטח עכשיו כשגוגל ווייז מקשטים כל נייד. המסעדה פתוחה בכל יום מהשעה 17:00 ועד אחרון הסועדים, למעט ימי ראשון.

המחבוא של אדי, המסגר 4 אילת. 08-6371137

* הכותבת הוזמנה להיות אורחת המקום

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי