נרגעים באיטלקית במסעדת קמפנלו

בטח כבר עברו איזה מאה שנים מאז, אבל אחד הזיכרונות הצרובים בי מהטיול-אחרי-צבא בארגנטינה הוא הביקור במסעדה מקומית, צנועה ונפלאה ששמה "לה פונדה דל-טיו", ובתרגום חופשי לעברית: "הפונדק של הדוד". סגנון האוכל שם איטלקי, אבל איטלקי ארגנטינה-סטייל, שזה אומר שילוש קדוש של בשר, גבינה ובצק, מחוברים זה לזה ברוטב עגבניות טרי. 

אני זוכר מפות משובצות, ריח משכר של גבינה מותכת, קראף יין על כל שולחן, צוות ערני שנותן שירות כשהוא כאילו מרחף סביבך במשק כנפי פרפר בלתי מורגש. זיכרונות הקסם הללו הבזיקו לי השבוע בעת ביקור בקמפנלו התל-אביבית. מפות דומות, אותה גישה שבמרכז החוויה ניצבת הארוחה, בלי הרבה פאלברה, בלי רעש וצלצולים, אבל עם המון טעם ותמורה ללקוח.

משפט הפיצה
אשתי, אשר חיה כמה שנים טובות מחייה בארץ המגף הצטרפה לביקור בקמפנלו. אם לצטט אותה: "בעולם שבו כל בית קפה מציע פסטה, ניוקי ולזניה ברמה לא רעה, המבחן האמיתי למסעדה איטלקית הוא הפיצה. והמסקרפונה. והקפה". 

אם לחזור לראשית הרשימה, הרי שפיצה משתנה פלאים ממקום למקום, וזה תלוי בסוג הקמח, אופן הכנת הבצק, הגבינה, היצע התוספות וסוג התנור. התייעצנו אפוא עם המלצרית, ובהמלצתה בחרנו בפיצה קרפצ'יו (69 ש"ח) המגיע עם רוטב עגבניות, מוצרלה, שמן כמהין ועלי אורגולה. בנוסף, ביקשנו לחזק עם תוספת של פטריות אפויות וצ'ילי (תוספת של 5 ש"ח). לפני שהוגשה הפיצה חזרה אלינו המלצרית ובידה שלוש כוסיות עם משקה אדמדם, "לחמם את הגרון". הקפצנו. תענוג, שוט של קמפרי. 

הפיצה, בגודל משפחתי ועם בצק פריך ודקיק, הוגשה על כל תוספותיה המפתות על טס מתכת. כדי שלא תתקרר, התחלנו במלאכה מיד. בצק חלומי, גבינה במידה ורוטב עגבניות מלכד ולא משתלט, פטריות בשרניות עתירות טעם, קרפצ'יו סינטה דק וטעים. כל אלו התאחדו לשלמות בכמה דקות בתנור, בטמפרטורה הנכונה ולמשך הזמן המדויק. בסופרלטיב נחרץ אני מכריז: הפיצה הטעימה ביותר שאכלתי! ללקק את האצבעות.

פנצנלה בלי פלצנות
הוספנו גם פנצנלה (39 ש"ח), סלט שבמקורו הוא סלט פשוטי עם של לחם צר, בצל, וריחן בתיבול שמן זית ובלסמי, אך בקמפנלו הוא מקבל טוויסט של עגבניות שרי צבעוניות. הלחם הצר הוחלף בפוקצ'ה טרייה, ולבצל מתלווים גם ירקות גינה רעננים כמו עגבניות שרי צבעוניות, מלפפון וצנונית. ומעל הכל - קרעי מוצרלה עסיסיים משדרגים את המנה לדרגת וואו!

נקודה חשובה לציון היא כלי ההגשה; הכלים יפים אך פשוטים, חלקם עשויים פלסטיק. ולא במקרה, כך חסים על צוות המלצרים מלשאת משקל רב, והחיסכון הכספי מתורגם לערך ללקוח, כלומר במקום להתבזבז על פורצלן גרמני יקר מתמקד בחומרי גלם איכותיים ובגודל המנות.

עם האוכל לגמנו את יין הבית (33 ש"ח לקראף של ליטר!). יין ספרדי, סגלגל, פירותי ונעים. וכשמגיע בכזו כמות ובכזה מחיר הוא חבר של אמת בארוחה. מעמיק טעמים, משחרר את בלוטות הטעם בין ביסים, מעלה סומק בלחיים, מעודד את אצבעותייך לאחוז ביד האהובה, מותיר זיכרון מתוק מערב בלתי נשכח.

קמפנלו היא מסעדה טעימה, אולד-סקול במובן החיובי. הלקוח הוא לקוח, ויקבל תמורה מלאה עבור כספו; השירות חייכני וקשוב. רבים מתושבי הצפון הישן של תל-אביב, השכנים, הם בין לקוחותיה הקבועים. כמותם, יצאנו אנו בטעם של עוד. לשוב ולגלות עוד מנות מן התפריט, ליהנות מן הרוגע הבטוח של מנות בדוקות וטובות, גדולות ומשביעות, תמורה נפלאה והגונה למחיר. סיימנו את הביקור ב"אקספרסו" קצרצר ומרוכז של סגפרדו (10 ש"ח), כפי ששותים אספרסו באיטליה, עם עוגה שהיא וריאציה משעשעת לטירמיסו, והורכבה משכבות של עוגת ספוג טבולה באספרסו, קרם מסקרפונה וגנאש שוקולד (39 ש"ח). 

חשבון בבקשה:
פיצה קרפצ'יו בתוספת פטריות – 74 ש"ח
סלט פנצנלה - 39 ש"ח
קראף יין אדום – 33 ש"ח
טרמיסו – 36 ש"ח
גנאש שוקולד – 39 ש"ח
אספרסו -10 ש"ח
סה"כ: 231 ש"ח לשני אנשים
קמפנלו, בן יהודה 230, תל אביב. 053-9376595

* הכותב הוזמן להיות אורח המקום

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי