ארוחה בדלידה: מתחילה הכי חזק, ומגבירה

אני לא כל כך אוהבת להשתמש בביטויים שחוקים, אבל כשהמצב דוחק, היד נכנעת ואין ברירה. אי אפשר לתאר את הארוחה בדלידה אחרת: היא התחילה הכי חזק, והגבירה. והאמת היא שבכלל לא התכוונתי להידהם. זה בפירוש לא היה יום הידהמות. זה היה יום, או למעשה ערב קיץ של תחילת השבוע, והמטרה היתה ללכת לאכול מוקדם ולחזור הביתה אדישים כרגיל. לא עבד לנו.

קשה לתאר ווייב טוב, אבל זה מה שקופץ עליך, בלי להתבלבל, ברגע שאת נכנסת למסעדה. מה עושה את זה? קשה לדעת. ננסה להסביר: המוזיקה הערבית (בפעם הראשונה בחיי נתקלתי בווליום נכון במסעדה), העיצוב הכאילו מקרי, שאת יודעת שגם אם היית מתאמצת נורא, לא היה יוצא לך כזה, השולחנות שסביבם יושבים אנשים כל כך יפים, דווקא כי הם שונים זה מזה: זוגות, חבורות, דייטים (שיצליחו, אם מותר להתנבא), שפות שונות שאת קולטת כשאת קמה לעשות סיבוב במסעדה, ואת רוצה נורא לחזור לשולחן למנה, אבל גם לא רוצה, כי הכל יפה מדי, ומגוון, ושאלוהים יעזור לי, כמעט התיישבתי עם חבורה של תיירים בחצר, מרב שהאווירה בדלידה מגניבה את הנשמה, וסליחה על המילה, אני יודעת שלא אומרים יותר "מגניב".

אוכל טוב ואווירה שמגניבה את הנשמה. מנה בדלידה (צילום: באדיבות המקום)

אבל זה הקטע של דלילה, השרינג, לחלוק. אז נכון,  בדלידה לא מתכוונים (אולי) שאורחי המסעדה יחליפו שולחנות, אבל הם דווקא כן מתכוונים, מאד מתכוונים, שנחליף בינינו מנות, שנחלוק, ולא רק את המנות- הקטנות, הבינוניות והגדולות- אלא גם את האלכוהול. לא סתם הוא מגיע בקנקנים של ליטר או חצי ליטר, ולא סתם מול המסעדה נמצא גם הבר של דלידה, והכל כדי שהמשקאות יזרמו, כדי שלא יחסר, כדי שלכל אורכה של הסעודה תרגישו את הנדיבות, את הזרימה, את האווירה הים תיכונית, שעליה אנחנו חולמים כשאנחנו אומרים ים תיכון - פתיחות, חמימות, קלילות. שום דבר לא מעיק. לשעתיים ממש אהבנו את ישראל, ואת כור ההיתוך שהיא - את מצריים עם צרפת, וטאץ' יווני וריח טבק נרגילה מבחוץ ואלוהים תביא כבר שלום עולמי, כי מתוק כאן.

ולמרות שהכל נדמה קליל וזורם, האוכל מוקפד, וממש לא כמו בים התיכון, אלא יותר כמו באירופה. נגיד כמו באיטליה, נגיד כמו בצרפת, נגיד למשל כמו בברולה פלפלים חריפים ופטה. או מון דיה!!!! כמה הדבר הזה טעים! מספרים שמרחבי הארץ אנשים עולים לרגל לברולה, וקשה להאשים אותם. אדם שלא אכל את הברולה פלפלים של דלידה, זה אדם תמים, זה אדם שלא יודע מה זה אוכל מרתק - חריף מאד וקצת מתקתק וקרמי אבל לא נוזלי, כזה שאפשר לקחת על המזלג, או על קצת לחם חם, כזה שאת יודעת שלא תשכחי. מצד שני, אם האדם הזה, ההוא שלא אכל את הברולה, אכל נגיד את הסמבוסק זנב שור, או טבל לחמו בקציצות פירות ים ברוטב יוגורט (יבורך הפרי), אז אפשר לחזור לדבר איתו. ולמה? כי כשאמרתי שהארוחה בדלידה מתחילה הכי חזק (ברולה) ומגבירה, לסמבוסק זנב שור התכוונתי, למשל. מתוך מעטפת בצק מבצבץ בשר רך כמו חמאה, ובכל ביס צצים טעמים מסתוריים, שגורמים לך להביט בנקודה לא מוגדרת בחלל ולשאול את עצמך: ממממממ מה יש שם? בהרט? מה זה הדבר הזה? ואת לא יודעת, אבל גם לא אכפת לך, כי זה טעים כמו גן עדן, ואת נשבעת בינך לבין עצמך שאת תחזרי אל הזנב הזה, ואפילו בקרוב. מעולם לא חשבתי שאגיד דברים כאלה על זנב. אבל הנה, מסתבר שזה כן היה בסופו של דבר יום הידהמות.

לקראת הסוף רוצה להגיד משהו, שיישמע מוזר, אבל הוא צריך להיאמר, כי אין ברירה: בדלידה אכלתי את הקינוח הכי טעים שאכלתי בשנה האחרונה. וסליחה מכולם, אבל הוא טבעוני. כן, קראתם נכון: טעים וטבעוני. לא טעים ביחס לטבעוני, לא טעים למרות שהוא טבעוני, אלא טעים בקטע של את רוצה לגור בתוכו. שמו של הפרחח "אום עלי", ומדובר בקינוח מצרי עתיק שמזכיר מלבי, עם צימוקים ושקדים ועוגת סולת שניצבת מתוקה כמו מלאך בתוך צלוחית חלב אורז וקרם קוקוס. מה להגיד? אחרי זה, באמת שאי אפשר להגביר יותר.

חשבון בבקשה
ברולה פלפלים חריפים ופטה  28 
קבב טלה פיסטוק וחלומי  28 
סמבוסק זנב שור  92
קציצות פירות ים 124
אום עלי  32
2 קפה אמריקנו 18
קנקן חצי ליטר גולדסטאר 34

דלידה -   זבולון 7, תל אביב 053-7104610

להזמנת שולחן בדלידה

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי