פארו: מסעדה טובה באמצע הדרך, מסעדה טובה מאוד

לפתוח מסעדה בחלל שבו פעלו בזו אחר זו מסעדות שהוקמו ברעש גדול ונעלמו כלעומת שבאו, נתפס לרוב כהימור. במקרה של מסעדת פארו, שנפתחה במתחם אם הדרך בתחילת הקיץ הנוכחי, זה בפירוש לא העניין: קברניטי המקום, ניסן וקנין ואביטל דוברת-שכטר, לא לוקחים צ'אנסים ולמרות שאין ספק בכלל שהושקע במקום סכום רציני, הרי שבשום אופן לא מדובר כאן בהימור.

מסעדת פארו - לכל הפרטים
מעפולה עד מטולה: מסעדות מומלצות בצפון
קרוב לבית: מסעדות מומלצות בהוד השרון

אז תאמרו, ובצדק, שבימינו כל מי שפותח מסעדה לוקח הימור. אבל זה רק בגלל שלא ישבתם עדיין בפארו. כי כבר מהצעד הראשון בחלל המדליק, ברור שאם יש נוסחה לתפעול של מסעדה מצליחה, הרי שהיא שמורה בכספת של אביטל וניסן.

 עסק עם מקצוענים של ממש. פוקאצ'ה בפארו (צילום: באדיבות המקום)

סינרגיה שלא רואים כל יום
הם הכירו לפני קרוב לעשור, בתקופה שבה אביטל כיהנה כמנכ"לית של קבוצת "בלו" (סיטארה, בל ביץ', מונה ביץ') וניסן, כיהן כמנהל מסעדות החוף של הקבוצה. אחרי שצברו ניסיון עצום בתחום המסעדנות, החליטו לצאת לדרך משותפת ולהקים את קבוצת "אניס". מסעדת פארו, היא המסעדה השנייה שפתחה הקבוצה הצעירה.

לטובת המקום גויסו מספר אנשי מפתח הנחשבים כל אחד למומחה בתחומו, כשבין השאר מדובר באדריכל האיטלקי המוכשר מרקו סברה ובשפים יואב בר ("מאראבו") ואיגור קריוק ("סיטארה", "ויקי כריסטינה"). אפילו הטאבון הענק שבקצה הבאר הגיע עם תווית האיכות המאפיינת את היצירות של אסף גרופר, האיש שחולל את מהפכת הטבונים שהיינו עדים לה בעשור האחרון. כל אלו חברו להקמת אחת המסעדות הטובות ביותר שיצא לי לשבת בהן בשנים האחרונות.

רואים שזה גרופר
התיישבתי עם מיכל (אחותי הבכורה) בפארו, ביום שני בשבע בערב. שנינו היינו רעבים מאוד אז לפני הכול הזמנו פוקאצ'ה דה פארו (19 שקלים), בוראטה (62 שקלים) וקלמרי סגול (48 שקלים). לפני שאלו הספיקו להגיע, נחתו על שולחננו שתי כוסיות עם סלסת עגבניות, מהן בלטו גרסיני פרמז'ן מצוינים. לצד הכוסיות הוגש לנו קנקן מים קרים, כשלאורך כל הערב הקפיד צוות המלצרים להחליף בזריזות כל קנקן שהתרוקן, באחד חדש.
מבט חטוף בפוקאצ'ה הבהיר כי מדובר במאפה שיצא מטאבון של אסף גרופר, שמייצר חום של 450 מעלות (בהתאם לחוקים הנוקשים המכתיבים את אופן הכנת הפיצה הנפוליטנית), ביס קטן מהקלמרי הבהיר שיש במטבח מישהו שיודע להתעסק עם פירות ים וחתך קל במעטפת הבוראטה, הבהיר שיש לנו עסק עם מקצוענים של ממש. כמנהגנו בקודש, החלטנו להכיר למנות זו את זו: הקלמרי נטבל אחר כבוד במרק עגבניות השרי שבו נחה הבוראטה, הפוקאצ'ה ניגבה את מחית הארטישוק הירושלמי שעליה נח הקלמרי, הבוראטה נטבלה בסלסה שליוותה את הפוקאצ'ה והשמחה הייתה רבה.

הפסקה להתבוננות
היו לנו מספר דקות בין הראשונות לעיקריות שבהן יכולנו לנשום את המקום ולהבחין בכל הדברים הקטנים שהופכים מקום קטן להצלחה גדולה. שמנו למשל לב לעובדה שהמלצרים מצוידים במערכת תקשורת המאפשרת להם לשאול את צוות המטבח שאלות בזמן אמת (למשל לגבי ביצוע שינויים במנות או חומרי גלם אלרגניים), שהשפה העיצובית של המקום נוכחת בכל פינה (החל מהלוגו וכלה במרצפות החרוטות) ושבחדר הייצור של הפסטות אפשר בקלות היה לפתוח בית מרקחת. מיכל גם שמה לב לכך שאת רוב היינות ניתן להזמין בכוסות ומיהרה להזמין לעצמה כוס של רופינו קיאנטי איטלקי (32 שקלים). אני בחרתי ללכת על חצי גולדסטאר מהחבית (31 שקלים), למרות שתפריט הקוקטיילים בהחלט עורר את סקרנותי.

 שפה עיצובית נוכחת וחלל מדליק. מסעדת פארו (צילום: באדיבות המקום)

התחילה מעולה ומשם רק השתפרה
זו הייתה הפעם הראשונה שלנו בפארו, אבל בתום הראשונות הבנו שלא משנה מה נבחר להזמין לעיקריות, זה בטוח יהיה מעולה. אז בלי לחשוב יותר מדי, מיכל הזמינה אניולוטי שורשים וכמהין (68 שקלים) ואני הלכתי על פיצה שרימפס (68 שקלים). אם הראשונות היו חגיגה, העיקריות כבר היו קרנבל אמיתי: פיצה כמו זו שקיבלתי, נדיר למצוא מחוץ לנאפולי והאניולוטי של מיכל היו קטיפתיים וטעימים, נטולי כיסי אוויר ועם יחס מושלם בין המלית למעטפת. שתי המנות היו נדיבות מאוד, שתיהן קושטו בחסילונים ושתיהן הותירו אותנו מסופקים ומחויכים ועם יכולת מוגבלת להרחיב את חלל בית החזה. לא חשבנו שרמת האיכות תרד בגזרת הקינוחים וזה באמת לא קרה: למנה אחרונה הזמנו פנקוטה פיימונטה (42 שקלים), שהתגלתה כמנה שהייתה בקלות יכולה להשביע שלושה סועדים ואף יותר. את המרקם החלק של הפנקוטה, שברו עם שכבה דקה של שטרויזל ובמקום להרוס עם רוטב שמותקן מפירות יער קפואים (כמקובל לצערי במחוזותינו), קישטו את המנה עם חופן נדיב של פירות יער טריים (תערובת של אוכמניות, תות עץ ופטל). תענוג!

 עיקריות שהן קרנבל. פיצה במסעדה פארו (צילום: באדיבות המקום)

השורה התחתונה
פארו ממוקמת במתחם אם הדרך, שעיקר הפעילות שלו מבוסס על סועדים מזדמנים הזקוקים לאתנחתא קולינרית באמצע כביש החוף. יחד עם זאת, מדובר לדעתי במסעדה איטלקית שבהחלט מצדיקה נסיעה מיוחדת למתחם, גם אם אתם גרים בתל אביב או בחיפה. כן ירבו.

חשבון בבקשה
פוקאצ'ה דה פארו – 19 שקלים
קלמרי סגול צרוב – 48 שקלים
בוראטה – 62 שקלים
אנילוטי שורשים וכמהין – 68 שקלים
פיצה שרימפס – 68 שקלים
פנקוטה פיימונטה – 42 שקלים
חצי גולדסטאר מהחבית – 31 שקלים
רופינו קיאנטי (כוס) – 32 שקלים
סך הכול: 370 שקלים

פארו - בית ינאי,  053-9383490

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי