אין כמו פאראקאלו בלילות

אין כמו יפו בלילות. בעיקר לא בלילות הקיץ החמימים שעוברים עלינו כעת, כשכל הליכה ברחוב מרגישה כמו צעידה בתור תנור אפיה רותח. כשמתקרבים לרח' גולדמן ביפו, מזג האוויר משתנה. גם הוייב משתנה. בריזה קלילה מורגשת באוויר, הגלים שמתנפצים משרים שלווה, וכאילו ברחנו מהקיץ האימתני אל ארץ אחרת, ארץ שנעים בה.

מסעדת פאראקאלו - לכל הפרטים
מסעדות מומלצות ביפו
איפה אוכלים במתחם התחנה בתל אביב?

מסעדת פאראקאלו ("בבקשה" ביוונית) שוכנת מרחק יריקה מהים היפואי. בעבר אולי הכרתם אותה כמסעדת "האני ביץ'", ועכשיו בכלל לא בטוח שתזהו את מתיחת הפנים המהפנטת שעברה המסעדה. תרגישו בפאראקאלו כאילו הגעתם לביקור בטברנה יוונית קלאסית. הקירות מקושטים בגרפיטי, האוזו נשפך כמים, הים מהווה תפאורה מושלמת לאווירה היוונית. רק צלחות לא שוברים כאן. רציתי לפתוח במסורת חדשה, אבל חששתי ששאר הסועדים לא יבינו את הבדיחה.

 אוכל שעושה שמח. מאזות במסעדת פאראקאלו (צילום: עידן גור)

את הערב היווני שלנו פתחנו בקוקטייל "מיקונוס"- פסיפלורה, ג'ינג'ר, לימון, אננס, נענע, מקל קינמון וכמובן, כוכב הערב: האוזו. המיקונוס שלנו היה מרענן וקפוא - והוגש בקאראף נדיב. אחרי שתפסנו ראש (רק קצת), הגיעה השעה לבחון את אגף המאזות הקרות שבתפריט. לפתיחה נבחרה מנת הסביצ'ה בורי על קרם חצילים, יחד עם קולורבי צלוי ויוגורט יווני. אז נכון שסביצ'ה זו לא מנה יוונית קלאסית, יותר בכיוון של פרואנית למעשה, אבל השילוב שלה עם חצילים ויוגורט - היה שוס. לא בטוחה שתמצאו כזה ביוון - אבל ביפו זה הולך שיגעון. מאפה הסקנקופיתה התגלה כבצק עלים משובח, ממולא בגבינות ותרד. ואל תגידו בורקס. באמת שזה לא דומה. הפילו היה איכותי והמילוי מדויק. ואל הבצק הזה עוד נשוב במערכה האחרונה והחשובה מכל.

מאגף המאזות החמות הלכנו על קציצות זוקיני וגבינות שהוגשו לצד ציזיקי משובח. הקציצות היו רכות ונימוחות, ובעיקר לא שחו בשמן כמו שקציצות רגילות לשחות. טבלנו כל קציצה בים של ציזיקי ושוב הרגשנו ביוון. או סתם ביפו בלילות, שגם זה כיף בפני עצמו. באגף העיקריות חלקנו דג לברק שלם על הגריל, שהוגש עם צ'יפס וסלט. איני מחובבות הדגים השלמים בגלל העצמות המבאסות, אבל הלברק החתיך שלנו הפתיע בכמות העצמות המזערית שלו. בצ'יפס השתדלתי לא לגעת. אבל רק השתדלתי. הוא היה עסיסי כזה ומפתה, כמו נחתך על ידי יד אדם לפני כמה דקות.

 לוקיישן קסום ואווירה מנצחת. פאראקאלו ביפו (צילום: עידן גור)

בקינוחים המלצרית הייתה נחרצת. "בקלאווה"! היא הכריזה. אני הייתי הרבה פחות נחרצת. אבל יש גם עוגת סולת... ניסיתי למלמל. "בקלאווה"! היא הכריזה בגאון. "אי אפשר לוותר בפאראקאלו על הבקלאווה". עם אמירה נחרצת כזו איני מתווכחת. ניסיון העבר העשיר (והמשמין) לימד אותי שמלצרים יודעים (לרוב) על מה הם מדברים, בעיקר כשהם מתעקשים.

לו לא הייתי מתביישת, הייתי ככל הנראה מנשקת את המלצרית צרפתית על כך שהתעקשה. המאפה האלוהי שלפנינו כלל לא דמה לבקלאווה. הדמיון היחיד הינו ששניהם ממשפחת הבצקים. היה מדובר במאפה פילו גדול ומתוק, ובתוכו כל טוב הארץ: גבינות שונות, פיצוחים, פירות יבשים, ולצד כל הטוב הזה גוש קצפת. מישהו אמר שחיתות יפואית במיטבה ולא קיבל? אחד הקינוחים המקוריים שטעמתי. ותודה למלצרית שהביאה אותי עד הלום. וליוון שהפיקה כל כך הרבה אוזו ומאפים ומושחתים. וליפו- שאין כמוה בלילות. ולפאראקאלו שהזכירה לי שלפעמים בקיץ לא חם בכלל. אפילו נעים.

חשבון בבקשה:
קוקטייל מיקונוס - 49 שקלים
סביצ'ה דג על קרם חצילים - 42 שקלים
מאפה ספנקופיתה - 56 שקלים
דג לברק על הגריל - 109 שקלים
קציצות זוקיני וגבינות - 39 שקלים
בקלאוות גבינות "קצת אחרת" (הרבה אחרת לדעתי) - 42 שקלים
סה"כ: 337 שקלים

להזמנת שולחן בפאראקאלו - נחום גולדמן 6, יפו 053-9414920

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי