לפעמים חלומות מתגשמים

הופ הופ טרללה והנה עוד יום הולדת הגיע. הפעם החלטתי שסתם ארוחה במסעדה לא תספק את הסחורה אך הדרישות היו, יחסית לעצמי, צנועות: משהו שאינו כולל לינה אך יעביר בכיף יום שלם, אינו כולל נסיעה מרוחקת אך ינתק מהשגרה ושיהיה לו קשר הדוק לאוכל ויין. נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? התפלאתי לגלות שלא ממש.

אני חייבת לומר שהייתי די סקפטית כשקראתי על "מאסטר שוק" - סיורי קולינריה ויין בשוק הכרמל. הרי אני גרה בעיר הזאת לא מעט שנים, מבקרת בשוק הזה לא מעט, וסיורים כאלו תמיד נשמעו לי מתאימים יותר לתיירים שרוצים לקנות הביתה מלפפונים ועגבניות אותנטיים מהשוק. כמו שתל אביבי אמיתי לא מחנה בחניון (כן, יש קטע כזה) - כך סברתי שתל אביבי אמיתי לא אמור ליטול חלק בסיורים מאורגנים בשוק הכרמל. פחדתי גם ממזג האוויר הלוהט שהתרגש עלינו ובקיצור: לא הייתי סגורה על כל עניין השוק הזה. מצד שני, הסיור ענה על כל הצ'ק ליסט המורכב שהצבתי כי אכן מדובר בכמה שעות, אין נסיעה מרוחקת ויש כמובן אוכל - בהתחלה, באמצע ובסוף - והרבה יין. אולי בכל זאת כדאי לשקול מחדש את המיזם התיירותי? קדימה לעסק.

יין ישמח לבב אנוש
ביום שישי האחרון, יום אחרי שלוח השנה ציין את לידתי, התייצבנו האהוב ואנוכי בנקודת המפגש המתוכננת בשעה 12 בצהריים בדיוק. את פנינו קידמו האבא והאמא של המיזם "מאסטר שוק" - יוסי בן אודיס, הבעלים של מסעדת הטרקלין וסומלייה ידוע בעיר ונורית גורן, ג'ינג'ית תל אביבית מושבעת שגרה בסמטאות השוק, נושמת אותו כבר שנים, עוסקת בקולינריה בכל נימיה ומדריכת הסיור. מלבד שני הנמרצים הללו, קידמו את פנינו עגלות שוק מהממות עם הלוגו של הסיור ותמונות מהשוק. כל זוג קיבל עגלה ותוך כדי חלוקת העגלות התפניתי לבחון את הקהל. העניין התיירותי שחששתי ממנו התפוגג מיד: את החבורה העליזה הרכיבו מספר זוגות צעירים כמונו, משפחה של שלוש אחיות על בנותיהן ונכדותיהן שבאו מהצפון הרחוק, וזוג שחגג 35 שנות נישואין עם שלוש בנותיהן - גם הם תל אביבים מושבעים. מה שהוסיף לרוגע לאחר בחינת ההרכב, הייתה בקשתה של נורית לפתוח את עגלות השוק שלמרגלותינו ולהוציא מהן שתי כוסות יין. בקבוק יין מס' 1 נפתח (הראשון מני רבים באותו יום) ואיתו, גם הבוקר. קפה זה כל כך אוברייטד.

כולם לעלות
כבר בתחנה הראשונה בסיור הרגשנו בעצמנו כמו תיירים. בין סמטאות השוק שכביכול היו מוכרות לנו, הסתתרה לה חנות קטנטנה לקליית קפה של שלמה כהן. מסתבר שאותו שלמה פרש מתפקיד ההוראה והחליט להגשים את שני חלומותיו האמיתיים: קפה ושירה. כך, הוא קולה פולי קפה ושר בקול גדול לכל מי שרוצה לשמוע. אחרי שטעמנו מהקפה שלטענת האהוב היה מוצלח ביותר (אני דבקתי ברוזה עקב חוסר האהדה לקפה) - נפעמנו משירתו של שלמה, שהרעידה את כל סמטאות השוק. עוד הוא סיפר, כי בכל יום שישי באחת בצהריים הוא עורך הופעה מסודרת אצלו בקפה ובשלב הזה כבר התחלתי להרהר בהגשמת חלומות. הנה אדם שעזב את מה שלא אהב ועבר להגשים חלום. הלאה הסתדרות המורים, יחי שוק הכרמל. כמה כאלו כבר יש?

נורית, מדריכת הסיור התוססת, חידדה את המחשבה הזו בדיוק, כשלאורך הסיור גילתה עוד פרט ועוד אנקדוטה מחייה שלה. כבחורה שגדלה לעולם המסעדנות ועבדה ברבות ממסעדות העיר, יכלה נורית להיות היום שם דבר, אך יום בהיר אחד היא החליטה שהספיק לה. היא מספרת שחשבה על הפנסיה - הזמן בו אתה עושה את מה שאתה אוהב - ותהתה לעצמה מדוע אנשים מחכים כל כך הרבה שנים כדי להגיע לזה? ברגע האחרון פרשה משותפות במסעדה חדשה שרצתה לפתוח והיום היא מקדישה עצמה לשתי אהבות חזקות יותר: האחת - הילדים של בית השאנטי - להם היא מבשלת מדי יום, והשנייה - סיורי השוק שרצים בהצלחה כבר חצי שנה. רואים את המכנה המשותף בין הג'ינג'ית לאיש הקפה?

תחנה שנייה
התחנה הבאה בשוק הייתה חנות תבלינים ואחריה בית טבע, בו רוקחים תרופות טבעיות לכל מכאוב. לאחר מכן הרחקנו לסמטאות הסמוכות לשוק באזור כרם התימנים וביקרנו בעדן האוס פרמייר - מלון בוטיק שהקימו זוג רופאים לשעבר, שעזבו את רוסיה ואת עולם הרפואה והקימו ממלכה משלהם, דומה להפליא לזו של אליס בארץ הפלאות. כנראה שכשחיים את החלום, בהחלט אפשר להרגיש באגדת ילדים. לאחר מכן חזרנו לתוככי השוק עד שהגענו לדוכן "sex, drugs, and olive oil". לא יודעת לגבי השניים הראשונים, אך החנות הקטנה לממכר שמן זית הציגה מבחר מרשים של תוצרת הארץ מכל הסוגים והמינים, ממרחים, ויניגרט, חרדל ועוד. בנוסף, אותו דוכן מציע פינצ'וס - טוסטים מבאגט עם שלל הפתעות שונות מעליו, כמו תאנים וגבינת ברי או רוסטביף. לא יכולתי להימנע מההשוואה לדוכנים שבשוק לה בוקרייה המדהים ברצלונה. בכל עצירה כזו בסיור שמענו סיפורים על השוק ועל המקום - גם מנורית וגם מבעלי העסקים שכבר מכירים היטב את הסיורים הללו וכמובן מקבלים אותם בברכה.

חשוב לי להדגיש שבשום שלב לא שידלו אותנו לקנות דברים, אך לאור האווירה הנעימה והמוצרים הייחודיים, העגלה שלנו עמדה מבוישת ליד העגלות העמוסות של חלק מחברי הסיור. הערכתי את היעדר תחושת השיווק האגרסיבי באוויר. גם נורית דאגה למצוא מקומות מוצלים לעצירה, כך שלא סבלנו מהשמש הקופחת יותר מדי וכשנפתח בקבוק היין השלישי - לא ממש זכרנו היכן יש שמש והיכן צל בכל מקרה. למרות היותנו מבושמים קלות אני זוכרת מקום של מיליון סוגי חלבה וערימות של סוכריות גומי שהאהוב רצה לעבור לגור בתוכן. שכר הדירה וודאי זול יותר.

שעון מראה שלוש
בשלוש כבר היינו מורעבים. עם כל הכבוד לטעימות הטחינה והפינצ'וס עם גבינת הברי, השתוקקנו למזון אמיתי ושעת ארוחת הצהריים חלפה מזמן. בדיוק אז שמנו פעמינו למסעדת הטרקלין בנחלת בנימין, שם חיכה לנו שולחן ערוך וארוחה בת עשר מנות (!) שהורכבה מהתוצרת היומית של השוק. היו שם ירקות מכל הסוגים: אנטיפסטי, סלט ירוק, סלט שורשים, חומוס אותנטי, דג מלוח מהשוק ועוד רבים וטובים, שהונחו לצד לחם פרינה מרוקאי שנאפה במקום על חלוקי נחל. אין דבר משמח יותר עבור מי שסייר עכשיו בשוק מזה כ- 4 שעות, מלחם פרינה רותח שכזה, שנטבל בחומוס אסלי מהשוק ואז בדג ההרינג הטרי.

המנה שכיכבה בגזרת העיקריות הייתה מנת שייטל שלוותה באבן לוהטת, עליה כל אחד צלה את הנתח שלו במידה הרצויה לו (מנה שמסעדת הטרקלין התפרסמה בזכותה כבר מזמן וגם הפעם לא אכזבה). בגזרת הקינוחים התעלפנו מהמלבי הטרי עם האגוזים המסוכרים וגם מהפבלובה והסורבה. כמובן שגם הארוחה המסכמת הזו לוותה בשפע של יין ובכלל, הייתה הרגשה של שפע בארוחה הזו וביום כולו. ילדי יום ההולדת זכו לשירים וברכות והשקה של עוד כמה וכמה כוסיות כמובן.

לכל דבר טוב יש סוף
בסביבות שש בערב, נפרדנו מיוסי, מנורית ומהקבוצה בקושי רב. הפרידה מעגלת השוק הייתה גם היא לא קלה - מי היה חושב שעגלת שוק זה דבר כה מלהיב. אולי העובדה שהיו בה כוסות יין ומים מינראליים גרמה לנו להיקשר אליה בצורה קצת מגוחכת. צעדנו לנו הביתה ברחובות תל אביב, מהרהרים על הסיור הכיפי. אולי הוא לא חידש לנו יותר מדי ברמה ההיסטורית, אך בהחלט הסב לנו הרבה הנאה, יין ושעשועים. מרגש להכיר כל כך הרבה אנשים שהגשימו את החלומות שלהם ולא חיכו עד ש... עד שהילדים יגדלו, עד שיימצאו חתן, עד שיהיה להם כסף, עד שייצאו לפנסיה. אנשים שחלמו ועשו, בין אם בתחום הקפה, המלונאות, ההתנדבות או הקולינריה. מרגש לראות שחלומות מתגשמים. מה החלטת יום ההולדת שלי? לא לחכות עד ש... לעשות עכשיו.