שבע מנות בגן עדן

מספר פעמים בחיי ניסיתי להתגבר על יצר הנתינה הטבוע בי, שכבר גרם לי להרבה צרות אבל אין לי ממש שליטה על זה: לא יעבור יום הולדת למי מאהוביי בלי חגיגות, מתנות, מכתבים ושירים וזה כשאני עוד רגועה. אם לא הייתי ביישנית, סביר שגם הייתי נתפסת שרה סרנדה מתחת לחלונו של בן זוגי. עד כמה שזה יישמע קלישאתי, גיליתי מזמן שהנתינה גורמת לי לאושר רב יותר מהקבלה וגם כשאני מנסה להוריד הילוך העניין מסתיים בצניחה חופשית וזר פרחים בגודל של דירת שני חדרים.

קצת קשה לעכל את זה בהתחלה, בעיקר למי שלא מכיר אותי ולמרות שמדובר בפלוס אדיר לכל הדעות, בחיר ליבי מתקשה דווקא באגף הקבלה ובכל יום הולדת משביע אותי שהשנה אין חגיגות. אז השנה באמת השתדלתי, ניסיתי לעמוד בהבטחה שהבטחתי לו ולעצמי אבל בסוף זה השתלט עליי. אני גם לא ממש מבינה למה אני צריכה לעצור את עצמי מלגרום אושר לאנשים שאני אוהבת, הרי גם אלו שעושים הצגות של "השנה לא חוגגים" אוהבים שמתכנסים לכבודם. הבעיה היא שאת בן הזוג הספציפי שלי קשה להפתיע. הוא עסוק בלרטון על שנות בגרותו שחלפו ומרגיש נבוך מתשומת לב יתרה, אך נחושה שכמותי לא תתייאש ותרד מהרעיון. הרי ידוע שככל שהאתגר גדול יותר – הנחישות גוברת.

מה עושים?
אז אחרי שחלחלה המסקנה הבלתי נמנעת התפניתי לבעיה העיקרית שמעסיקה רבים (או בעיקר רבות) - איך חוגגים השנה? בכל המסעדות כבר היינו, בכל בתי הספא כבר התפנקנו, מחו"ל לא מזמן חזרנו אז איך אפשר עוד להפתיע? מה שבטוח, על הערב המדובר להכיל שני דברים עיקריים וחשובים מעין כמותם - חברים טובים ואוכל. מעבר לזה לא הצלחתי לחשוב על כלום, רק ידעתי שאני רוצה לעשות משהו שעוד לא עשינו ולא במובן הגס דווקא. לא היום בכל אופן.

את הרעיון להכניס שף פרטי הביתה נתן לי דווקא אחי הקטן והמסוקס, שהיה נוכח באירוע כזה עליו ניצחו שני שפים בצורה הרמונית. בהתחלה ביטלתי את הרעיון, לא מבינה למה אני צריכה לטרוח ולסדר את הבית כדי מישהו יטנף לי את המטבח, גם לארח ולהתרוצץ וגם לשלם על זה כסף? הרי לשם כך המציאו את המסעדות, אבל אחי התעקש שאני טועה בקונספט. החלטתי לשים את נפשי בכפי וכך הגעתי לשף אליאס ברשדסקי, שעבד בחייו בכמה מטבחים שאני מוכנה לגור בהם בכל זמן נתון, ביניהם הרברט סמואל, יבנה מונטיפיורי, סושיאל קלאב, דלאל ועוד. היום הוא עסוק בעיקר בעשיית קסמים במטבח של פיאצה בדיזנגוף וחולם על מקום משלו.

השף שלי ואני
הנחתי שבשיחת טלפון קצרה נוכל לבדוק אם הקונספט מתאים בכלל ואם כן, לדבר על תפריט. לאחר שיחה של 5 דקות הבנתי שמצאתי שותף לרצינות הקולינארית שלי שאף מתעלה עליה. ברשדסקי מתייחס לעבודתו ברצינות כה רבה, שהוא ממש רצה שניפגש כדי לתכנן יחד את האירוע. לא רציתי לומר לו שאפילו בחתונה שלי לא נפגשתי עם השף ושדברים נסגרו בטלפון, אבל לברשדסקי לא אומרים לא.

כמה גדול אדם כך צנוע הבנתי פתאום, כשהבטתי בשעון וקלטתי שאנו יושבים כבר מספר שעות בבית קפה דנים על המסעדה הזו וההיא והמנה הכי שווה אצל השף הזה וההוא. אז כבר היה לי ברור שאם שף כלשהו יטנף לי את הבית - זה יכול להיות רק הוא. אחרי שלב הבונדינג התחלנו לדבר באופן קצת יותר קונקרטי על האירוע עצמו ואז הבנתי את הקסם הגדול: אנחנו יכולים להכין תפריט שכולל את כל החלומות הקולינאריים שלנו. אין הגבלה של מטבח כזה או אחר, או מנות מוכנות וכתובות מראש – אנחנו ורק אנחנו קובעים מה ייכלל בארוחה הזו.

תפריט בבקשה
אחרי דיונים ארוכים בחרנו בארוחת דגים עם טוויסט וכך, ביום האירוע התייצבו אליאס ושותפו לעסק שחר ברמן בשעה 16:00 בביתנו. בהתחלה היה קצת קשה להבחין בהם בין ערמות הציוד שנשאו שהכילו קערות, סכינים, מזוודות, תיקים, סירים, מחבתות והמון המון חומרי גלם. מי ידע שהמקרר שלי יכול להכיל לוקוס ענק וחתיך? התענוג הגדול באמת היה שמלבד הכיריים והשיש המטבח שלי שימש תפאורה בלבד. הם הביאו הכל ואני לא נדרשתי להזיז אצבע (וגם כשניסיתי לא נתנו לי).
בזמן ששחר פתח את הבצק לרביולי, אליאס ערך את השולחן (אפילו סכו"ם וצלחות הם הביאו), ובזמן שאליאס ניקה את הלוקוס מול עינינו שחר מילא את הרביולי בארבעה סוגי גבינות. הדברים המסובכים הוכנו קודם לכם, הפשוטים יותר פשוט קרו לנגד עיניי ולאחר ארבע שעות של התרוצצות מצד השפים במטבחי הקטן (ובהייה בטלוויזיה מצדי) הגיעו האורחים ובעקבותיהם, חתן השמחה.

ואז הגיע שי 
את ההתרגשות שנראתה על פניו הוא ניסה להסוות מהאורחים אבל עליי הוא לא הצליח לעבוד וכשכולם התיישבו לשולחן ובהו בתפריט בעל שבע המנות שילווה את הערב, השמחה הייתה גדולה. כהרגלי בקודש, הגזמתי. רציתי גם את זה וגם את זה וגם את זה ולא נרגעתי גם כשאליאס ושחר הסבירו לי מראש שזה "הממ.. קצת יותר מדי אוכל". ואז, רגע לפני שנשלחתי לטיפול, הוגשה לשולחן המנה הראשונה.

מרק וישיסואז הוא מרק קרם תפוחי אדמה, כרישה, טימין והפתעה בשם וואסאבי. האחרון נתן טוויסט לכל המרק הסמיך הזה כשה"פלוטים", מקלות הלחם המשובחים בחמאת טימין ושום, היו הליווי המושלם לפתיחה משובחת. קולות הנאה רבים נשמעו בחדר. לפני מנת הביניים עברנו לסלון להשיק כוסית יין, כשבמטבח בינתיים עמל שחר על מנה שאף פעם לא ידעתי שדורשת זמן הכנה רב כל כך. רביולי גבינות ותרד על מצע פולנטה מתירס טרי הגיעו לשולחן ודממה שררה בחדר. הפולנטות הטובות ביותר שטעמתי עד אותו יום היו במחניודה בירושלים ובאברקסס צפון של אייל שני אבל הפולנטה של אליאס ושחר, שגורדה אל מול עינינו מתירס טרי שגרגיריו הוצאו אחד אחד מתוך תרמיליהם - הייתה אחד הדברים המושלמים שטעמתי בחיי.

על דגים ואהבה
למנת הביניים קיבלו האורחים וחתן השמחה טונה צרובה על מצע סלט אטריות שעועית עם פטריות שיטאקי, כשהטונה נצרבה אל מול עינינו במשך עשרים שניות וטעמה גן עדן. ברור שמיד אחר כך נדרשנו שוב למנוחה. לא בכל יום אנו זוכים לכזה פינוק. בזמן שהשקנו כוסית כלשהי (כבר איבדנו את הספירה), לקח אליאס דג מוסר במשקל ארבעה קילו והחל לפלט אותו אל מול עינינו המשתאות. הידעתם שמדובר באמנות של ממש? הוא למעשה עשה מסאז' לדג הטרי טרי הזה שעתיד לככב כמנה העיקרית שלנו (ולא נשאר ריח של דג בבית, תודה ששאלתם). כדי שלא נשתעמם חלילה, הוגש לנו קרוסטיני חציל עם לאבנה, שמן זית ומיץ לימון מעוטר בגבינת פטה. הכל היה מושלם מלבד אולי העיניים הגדולות שלי שגרמו לי לבקש משחר ואליאס שיכינו כמות של פי שש מקיבולת של אדם ממוצע.

למנה העיקרית סודר על הצלחת במלאכת מחשבת פילה מוסר על מצע קרם חציל שחור וטחינה לצד תפוח אדמה ממולא בפירה ועגבנייה ממולאת אורז פרסי. רק מהתבוננות בזוג השפים "מצלחתים" את המנות נשארנו פעורי פה, כשתפוח האדמה הממולא בעצמו התברר כמאכל גאוני. מדובר בתפוח אדמה שרוף כבמדורה המכיל פירה מלא חמאה, תוספת מדהימה למוסר הטרי.

סיום מתוק
מי מאיתנו שהצליח לגרד את עצמו מהרצפה, גם לטעום מקינוח עוגת הגבינה עם השוקולד הלבן והפטל. מי שלא היה מסוגל - רק ישב ובהה בשחר ואליאס שעד 02:00 בלילה המשיכו להתרוצץ כאילו מדובר באמצע היום. הכנת המנות הייתה כה מרהיבה שממש הרגשנו ישובים בשורה הראשונה של ההצגה הכי טובה בעיר.

אחרי אותו ערב הבנתי למה משתלם ומיוחד להביא את השף אליך הביתה: זה לא עולה יותר מארוחה במסעדה (כמובן תלוי תפריט), החוויה ארוכה יותר, מרגשת יותר ומשאירה אותך עם פה פעור, קיבה מלאה וזיכרון מתוק מתוק. אפילו בן הזוג הודה שמדובר בחוייה בלתי נשכחת ובמתנת יומהולדת גדולה מהחיים. הרבה יין טוב, חברים טובים וארוחה ארוכה ומשובחת, מה עוד אדם צריך? שהבית יישאר מבריק אחרי כל אלו? למרבה הפלא הוא אכן נשאר ומשימת יום ההולדת שלי עברה בבת אחת לכתפיו של בן הזוג. מקווה שהוא משריין את השפים כבר מעכשיו.