בעולם אידיאלי, תוכניות הריאליטי-בישול היו משקפות את מה שקורה בקולינריה מבחינת יחסי מספרי של גברים מול נשים. בפועל המצב שונה, וענף המסעדנות נחשב לטריטוריה גברית כמעט מוחלטת. הסיבות לכך ברורות, כי שילוב קריירת שף ומשפחה הוא בעייתי ואחד הגורמים במשוואה תמיד נפגע. ועדיין, יש נשים שהצליחו והשפיעו על הקולינריה הישראלית עוד בימים ששף היה סתם טבח, ולפני שחיידק הבישול הפך למגפה. לכבוד יום האישה הבין לאומי נזכרנו בכמה מהן.
מיקה שרון
שפית, מסעדנית ומחברת ספרי בישול שהביאה את ניו יורק לישראל. הקריירה הקולינרית שלה החלה עוד בצעירותה, בתחילה כמלצרית במסעדות בתל אביב ואחר כך כמנהלת מסעדה בדרום-אפריקה. לאחר מכן היא עברה לניו יורק, למדה בישול ב-French Culinary Institute וסיימה בהצטיינות. היא עבדה מספר שנים במסעדות מהשורה הראשונה בניו יורק ובשנת 1997 חזרה לארץ ופתחה את "מיקה" ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. חובבי אוכל עמדו בתור לטעום מאוכל קליל ומוקפד בסגנון פיוז'ן אסייתי-מערבי שלא היה מוכר עד אז, ואשר הוגש על רקע עיצוב אורבני שיקי. מעט אחר כך היא הקימה את "אודיאון", ביסטרו אמריקאי מודרני מעוצב גם הוא, שהיה אבן שואבת לבלייני רחוב הארבעה עוד לפני שנחשב למתחם קולינרי. בשנת 2005 "מיקה" נסגרה, והשפית המוכשרת פתחה את "קפה ליברה" ברחוב בן יהודה, קפה-ביסטרו שכונתי שהגיש אוכל ביתי משודרג, בלי לוותר על הטאץ' האסייתי. לאחר מספר שנים שינה המקום שם ופנים והפך ל"ביסטרו מיקה", עד שלבסוף נסגר. מאז הספיקה מיקה שרון להוציא ספר מתכונים, להנחות תוכניות בישול בטלוויזיה ולעסוק בייעוץ קולינרי, ואפשר להמר שזו לא המילה האחרונה.
עופרה גנור עוד דמות מיתולוגית בענף המסעדנות בארץ, יחד עם בעלה אבי גנור. עפרה גנור היא האישה שמאחורי
מנטה ריי, מסעדה תל אביבית שפועלת בהצלחה משנת 1998. גנור הייתה באותו זמן שותפה במסעדת "לילית" יחד עם קרן הנדלר, שפית ודמות מיתולוגית בפני עצמה, ושמעה על הזדמנות לפתוח מסעדה בחוף עלמה ביץ'. השאר, מן הסתם, היסטוריה. המסעדה נפתחה כדוכן נקניקיות וארטיקים עבור המתרחצים, אך מהר מאד השתדרגה לכיוון אויסטרים וגורמה ים תיכוני. מנטה ריי אמנם נמצאת כמעט על קו המים אך אי אפשר להגדיר אותה כמסעדת חוף. היא מתכתבת עם הים ועם אזור הים התיכון בתפריט שמתחיל במזאטים ונגמר בבויאבז, ומציעה שילוב של הידור ונונשלאנטיות שמושך תיירים וישראלים גם יחד. לפני כשנתיים חזרה גנור לנמל יפו, המקום שבו הפעילה במשך עשור את מסעדת "הטאבון", ופתחה את
יונה, מסעדה שגם היא נמצאת על קו התפר שבין יפואי-אותנטי לתל אביבי-מעוצב. אם כל זה לא מספיק, גנור היא ממקימי ויזמי יריד האוכל "טעם העיר", מבעלי
אייסברג וולקנו ויו"ר משותף של איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל.
דיטה בורנשטיין
כולם קוראים לה פשוט דיטה וכך, בווריאציה כזו או אחרת, נקראות גם המסעדות שבראשן עמדה במהלך השנים. דיטה בורנשטיין בכלל לא תכננה להיות מסעדנית, אלא שבתחילת שנות ה-80 פתח קרוב משפחתה נחי לאור את מסעדת אפרופו בהיכל התרבות ואת המזנון בתיאטרון הקאמרי ברחוב פרישמן והעמיד אותה בראשן. בהמשך קנה לאור את פאב הכרכרה בפינת הרחובות דיזנגוף והירקון, ודיטה הפכה לאושיית לילה מוכרת. בשנת 1987 היא הקימה את "ביבר", בר מיתולוגי ברחוב בן יהודה ששימש בית שני לאצולת הבוהמה התל אביבית, מנתן זהבי ועלי מוהר ועד אדם ברוך. לאחר מספר שנים עבר הבר לרחוב מרמורק ובאמצע שנות ה-90 נסגר סופית. מאז הספיקה דיטה לבשל ב"בבל'ה", מסעדה מזרח-אירופאית בבן יהודה, ולפתוח ולסגור מסעדות בכל אזור של תל אביב כמעט - שוק הכרמל, רוטשילד, שוק הפשפשים ועוד. התחנה האחרונה כרגע נקראת גם כן
דיטה וממוקמת ברחוב שבזי בנווה צדק, לשמחת לב אוהדי הקבבונים והוויניגרט.
מיכל אנסקי ושיר הלפרן
השמות שמאחורי שוק האיכרים ושוק הנמל בתל אביב ששינו את הרגלי החשיבה והצריכה של פודי'ז, גם כאלה שלא גרים במרכז. אנסקי, בתה של שרי אנסקי – מחברת ספרי בישול ובעלת דוכן שרי הרינג בשוק, מוכרת כיום בזכות הריאליטי מאסטר שף, אך הרומן שלה עם אוכל החל עוד הרבה קודם, במדור שכתבה בעיתון "העיר". היא למדה גסטרונומיה באיטליה, פרסמה ספר בישול, כתבה ודיברה על אוכל במסגרות שונות, מנחה תוכניות בישול בטלוויזיה ומגישה תוכנית רדיו (עם אפרת אנזל, עוד אשת קולינריה). ועדיין, השוק הוא הבייבי שלה ושל שותפתה למיזם, שיר הלפרן, בוגרת לימודי מנהל עסקים ויזמית בנשמה. הן נפגשו באוניברסיטה, גילו ששתיהן חובבות היסטוריה קולינרית ויחד חלמו להקים שוק כמו בחו"ל. יחד הן איתרו חקלאים ויצרני בוטיק, הרכיבו תמהיל אטרקטיבי, יצרו קשר עם תנועת סלואו פוד והקימו שוק שלא היה מבייש אף עיר שמכבדת את עצמה באירופה או בארצות הברית. לשוק האיכרים כבר מלאו 5 שנים ושוק הנמל בן 3. החלום של שתי הנשים הצעירות הוא כיום מציאות ואתר תיירות חובה בתל אביב.
רביבה אפל
אי אפשר לדבר על תולדות הקונדיטוריה בארץ בלי להזכיר את רביבה אפל
מרביבה וסיליה. הסניף הראשון נפתח בשנת 1988 אבל גם לפני כן אהבה אפל להתעסק במטבח, במיוחד במתוקים. הדחיפה להסבה מקצועית הגיעה במקרה: אפל וחברה ישבו בבית קפה, וכשהוגשה להן עוגה היא אמרה לחברה חצי בצחוק שאולי כדאי שהיא זו שתספק למקום את המאפים. החברה קראה לבעלת בית הקפה שהרימה את הכפפה, ומכאן התברר שהשמיים הם הגבול. להקמת רביבה וסיליה חברו אל אפל סיליה רגב, גם היא אופה, ונירה קולודני, שהייתה אחראית על הפלור. הטריו הנשי החזיק מספר שנים עד לפרישתן של רגב וקולודני. אפל נותרה לבדה בבית הקפה, שבינתיים התרחב והפך למוסד ששמעו יצא את גבולות רמת השרון. לאחר שבשלו התנאים נפתחו סניפים נוספים
ברחוב הארבעה ובקניון G. רביבה אפל לא מפסיקה לנסוע לחו"ל לקבל השראה וללמוד ממאסטרים בקונדיטוריה ומשמשת סמן ימני לאיכות בענף. לקהל הרחב היא נחשפה בעונה הראשונה של מאסטר שף בזכות הקרוקומבוש, מגדל פחזניות מורכב שהיה אחד האתגרים הקשים ביותר שהוצבו בפני המתחרים, וב"רביבה וסיליה – המתוקים", ספר שמאגד את הטובים שבמתכוני הרשת.
כולן היו בנותיי
כבודן של כולן במקומן מונח, אך אם סוקרים את ההיסטוריה הקולינרית הישראלית אפשר למצוא עוד לא מעט נשים שהותירו חותם כמו אורנה אגמון ואלה שיין (
אורנה ואלה), אירית שנקר (קרן, ובעבר שותפתו של חיים כהן ב
דיקסי), איילת לטוביץ' (מנחת תוכניות בישול ובעלת
ביתא קפה), תמר סגרי (
פאפא'ס, פביאנה, לוקה, פסטלינה וקרן לצד חיים כהן), תמר כהן צדק (וינס ותמר,
קוצ'ינה תמר), רותי ברודו (בעלת קבוצת
הקופי בר), אביבית פריאל (לשעבר טפאו וכיום
אוזריה)
ומרגרט תייר, ובטח יש עוד כמה ששכחנו. לדור הוותיקות מצטרפות כוכבות מבטיחות ממשחקי השף עם ניסיון (משי פלר, סו שף ב
רפאל; לילי בן שלום בעלת מסעדת
ראצ'ה בירושלים; מאיה קליין שפית מלון הרודס באילת; ומרגריטה גרינברג מהקייטרינג של רן שמואלי) ובלי (טל אושרוב המקסימה בת ה-17). אנחנו עוד נשמע עליהן.
תמונה בראש העמוד: מיקה שרון. צילום: אייל לנדסמן
תמונה בעמוד הבית: שיר הלפרן ומיכל אנסקי. צילום: בועז לביא
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת