הרפתקה בפניני לילוש

בכל פעם שאני עוברת ליד כיכר רבין, קורצת אלי המסעדה הקטנה שבפרישמן ומפתה אותי להיכנס. יש כל כך הרבה מקומות עם פוזה בתל אביב, מקומות מעוצבים, מחושבים, מתוחכמים, אבל בביסטרו השכונתי הזה יש משהו שנראה אגבי באופן מקסים ומושך, והסיבה היחידה שאף פעם לא נכנסתי - היא שאף פעם לא היה מקום.

אבל השבוע הגיע הזמן, ובאחד הערבים של אמצע השבוע, נמצא לי ולמיקה שולחן. מבפנים, פניני לילוש מתגלה כמקום מתוק לא פחות משהוא נראה מבחוץ. קיר צבוע תכלת מעל הבר, מאחוריו, בכניסה למטבח, טפט משבצות אדום-לבן, תצלום של 'החלונות הגבוהים' תלוי על הקיר, ונברשת עגולה, מקורית ומתוקה על התקרה. אבל העיצוב הוא לא הדבר היחיד שמכתיב פה את האווירה הביתית, זו שמזמינה אותך מיד להיות חלק מהמשפחה. אולי זו לילוש עצמה - הלוא היא ליאת, בעלת המקום, שמגיחה מהמטבח עם חיוך ענק ותמונות של הילד המתוק שלה בפלאפון. אולי תִרצה, החברה הכי טובה של לילוש שממלצרת שם לפעמים באהבה חברית. אולי כל הזוגות המרושלים שבאים בכפכפים מהבניינים הסמוכים, ואולי, פשוט, יש קסמים שלא צריך להסביר, רק להצטרף.

מלאות ציפייה ישבנו לנו מול השולחן היפהפה, משבצות חרסינה צבעוניות מרצפות אותו (השריד היחיד ממסעדתו של ארקדי דוכין, שהייתה פה קודם), וקיבלנו שתי כוסות סנגריה (15 ₪ לכוס). מיקה התאהבה במשקה מיד, ולי לקח קצת יותר זמן, רק אחרי שקוביות הקרח נמסו והאוויר התל-אביבי חימם אותו טיפה - לטעמי אז היין והפירות קיבלו צבע וטעם ראויים, ואנחנו לגמנו בהנאה מהיין ודגנו בכפית את חתיכות התפוח והקיווי.

התפריט הענק בלבל אותנו קצת, ולא סתם, מסתבר. לילוש שואפת להפוך למין חדר אוכל שכונתי, מקום שבאים אליו כל יום בשביל ארוחה ביתית ולא יקרה, ובשביל זה, כמובן, צריך גיוון. מלבד שפע המרקים, הסלטים, הטוסטים וכריכי הפניני שבתפריט הקבוע, יש בכל יום כמה ספיישלים מתחלפים, לטובת אלה שמחפשים הרפתקאות חדשות.

בשבילנו, הטירוניות במקום, התפריט כולו היה הרפתקה חדשה, ולכן בחרנו מתוכו ולא מהמיוחדים. בלינץ' ברזאולה (18 ₪ לארבע יחידות, 26 ₪ לשמונה), היה הבחירה הראשונה והמסקרנת, וטאפאס שרימפס פיקנטי (32 ₪) הוזמן לצידו. השרימפס, ביין לבן, שום ומיץ לימון, היו עסיסיים וטעימים, ונחו להם על סלט עלים חריף ומצוין. הבלינץ' התגלה כמעדן מקורי ומשמח: מעין חביתית דקיקה, שאחרי הטיגון גולגלה סביב מילוי של ברזאולה, רוטב טרטורה שמנתי וטעים ומעט ירקות, נחתכה כמו סושי, והונחה לצד סלט קטן של עלים בבלסמי. הבלינץ' היה טעים כל כך שהצטערנו שלא ביקשנו את הגרסה הגדולה יותר.

עד שיגיעו העיקריות, התפנינו לסקור את המקום ביתר עיון. על הדלת נתלה שלט המפרט את שעות הפתיחה, ומדווח שביום ראשון סגור כי "הצוות מבלה בים", חמודים, חייכנו לעצמנו. הג'ירפה הגדולה בכניסה, העשויה מקש וחבלים, מחזיקה שלט שעליו מפורטת עסקת ה- Happy hour שמוצעת כאן בכל  שעות היום, מה שקצת עומד בסתירה עם המונח אבל לא עומד בסתירה בכלל עם הרצון לחזור לפה. יש  כל מיני צ'ייסרים ב-15 ₪ וגולדסטאר ב-10 ₪, מתי שתרצו.

כרגע רצינו בעיקר לאכול, ולכן שמחנו מאוד כשהגיעו ריזוטו פטריות (48 ₪) בשבילי, ופסטה דה פסקדו (49 ₪) בשביל מיקה. הפסטה כללה, מלבד חתיכות סלמון מעושן ואפוי, כמות גדולה של בצל מטוגן שהשתלט על הטעם במתקתקות שלו, ואילו הריזוטו היה מבושל יתר על המידה לטעמי. לילוש הסבירה שאחרי ניסיונות רבים עם ריזוטו מסורתי, גילתה שהקהל הישראלי מעדיף אותו ככה, והיא, כיאה למארחת האימהית שהיא, הלכה עם רצונות הקהל.

שתי העיקריות שקיבלנו היו גדולות למדי, ויכולות להכניע גם בעלי קיבולת גדולה משלנו, אבל זה לא אומר כמובן שויתרנו על המתוקים. הוואנה בלוז (36 ₪), המנה שהומלצה על ידי תרצה, היא מנה גדולה במיוחד של קרפ ממולא בגלידה ומעוטר בבננות מקורמלות. "תאכלו מהר," תרצה אמרה, "שלא יימס." אכלנו מהר גם את מנת הגאטו לה שוקולד (29 ₪), שהיה למעשה מין סופלה קצת מפורק ומזולף ברוטב שוקולד בלגי.

כוס קפוצ'ינו (12 ₪) חתמה את הארוחה, אבל לא את הרומן שלנו עם לילוש. בימי ראשון, אנחנו יודעות, ניאלץ למצוא לעצמנו בית אחר. אבל בשאר ימות השבוע, אם מישהו מחפש, נהיה כנראה ברחוב פרישמן, כמה מטרים מערבית לכיכר רבין.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.