סרט ספגטי איטלקי

איטליה – אנגליה 0:0 בתום 120 דקות, 2:4 בפנדלים

זה היה ארוך, משגע, מייגע, ובסוף הכי דרמטי שיש. לפני המשחק היה נדמה כי מדובר בשתי יריבות שקולות, ופתיחת המשחק רמזה שאכן כך כשכבר בחמש הדקות הראשונות נרשמה בעיטה של דה רוסי לקורה האנגלית והחמצה של ג'ונסון מארבעה מטרים. מאז, האיטלקים התפיחו את הבצק, והחלו ללוש את האנגלים בקצב. אנגליה בקושי הצליחה לתקוף, התבצרה בהגנה ואלמלא חוסר החדות של חלוצי איטליה ויום גדול של שחקני ההגנה שלה, זה היה נגמר בתבוסה לתפארת בריטניה הגדולה.

מה איטליה לא ניסתה – ניוקי בשמנת, לזניה חצילים, גלידות באיזה טעם שתרצו – שום מנה לא עלתה יפה. האיטלקים עשו הכל נכון, אבל חסרו רגל מסיימת וריכוז ליד השער כדי לגמור את זה חזק, מהר ובאופן אלגנטי. הבונקר האנגלי החזיק מעמד ובפיצריות ברחבי הארץ החלו להילחץ: הבצק כבר נגמר אבל האנשים מחכים להכרעה. באלוטלי, דה רוסי, מונטוליבו וקסאנו המשיכו לירות מתוך הרחבה ולפספס את המטרות. במשך 120 דקות איטליה נראתה מצוין, שלטה, יזמה, ואנגליה? היא בעיקר הראתה לעולם שהיא המציאה את הכדורגל, אבל לא יודעים איך לשחק אותו.

הנבחרות התייצבו לדו-קרב פנדלים. איטליה נראתה כמו שף טוסקני שמגבעתו שמוטה, פניו מלאות קמח וכולו עצבני אחרי יום קשה בעבודה. אנגליה בעיקר לא האמינה ששרדה את המפגש עם הפמילייה ויצאה ממנו ללא שריטה. באלוטלי וג'רארד כבשו, ואז מונטוליבו החמיץ לאיטליה, רוני כבש לאנגלים, והאזורי ראו את רעידת האדמה המתקרבת, שתהרוס להם את כל מלאי הפרמז'ן ששרד מהרעידה הקודמת. אבל אז פירו בעט באומנות פנימה, יאנג הפציץ את הקורה, נוצ'רינו כבש ובופון קלט את הבעיטה של אשלי יאנג. דאימנטי כבש את הפנדל המכריע והוכיח שיש צדק בכדורגל. המסעדות האיטלקיות ברחבי הארץ יזמינו עשרות קילוגרמים של מוצרלה ויעלו מהמרתפים עשרות בקבוקי יין לקראת חצי הגמר נגד גרמניה ביום חמישי. האנגלים יחזרו הביתה, ויצטרכו להסביר למלכה למה הם שוטטו בקייב כשבזמן הזה הם יכלו לתרום לממלכה בדרך אחרת, יעילה ומכובדת יותר.