שובו של העורב

חברת קוארבו (Quervo) שמשמעות שמה 'עורב' בספרדית, הינה מותג הטקילה הנמכר ביותר בעולם. בימים לוהטים אלו היא משיקה בישראל שני מותגים נוספים, טקילה 'קוארבו בלאק מדליון' וטקילה 'חוזה קוארבו פלטינו'. טקילה קוארבו בלאק מדליון (220 ₪ ל-700 מל') הינה טקילה עם 38% אחוזי אלכוהול, המיושנת לתקופה של 12 חודשים בחביות אלון חרוכות. הטקילה מאופיינת בניחוחות אלון קלוי, וניל, מעט קינמון, סירופ מייפל ונגיעה של פרי, ואוחזת בטעם מוקה עשיר בשילוב עם טעמים של פולי קקאו וקפה קלויים. טעמה המתקתק משאיר ארומה של תבלינים חמים בחלל הפה ובזכותה חוץ מלעמוד כמשקה בפני עצמה היא גם משתלבת נהדר בקוקטייל טוב.

טקילה חוזה קוארבו פלטינו (850 ₪ ל-750 מל') משווקת כחלק ממהדורת אמן מיוחדת שבקבוקיה ממוספרים. טקילה זו נוצרה בתהליך פנטנטי בשם 'אסנסיה דה אגבה' (בעברית - לשד צמח האגבה). תהליך הפקת המשקה הייחודי נשמר בסודיות ועבר במורשת משפחתית בת 200 שנות ניסיון. תהליך ההפקה מתחיל בבחירה קפדנית של  צמחי האגבה הגדלים בעמק הטקילה המפורסם, במדינת חאליסקו שבמקסיקו וממשיך בתהליך מיצוי , כאשר בסופו מתקבל משקה טקילה הנח במרתפי המזקקה העתיקה כבר משנת 1795. תהליך ההפקה המיוחד יצר טקילה מזן חדש המשלבת ארומה מפתיעה של ניחוחות עשב, וניל ואלון.

תולעים, קקטוס ומה שביניהם

הטֶקילה (Tequila) כיאה למעמדה כמשקה הלאומי של מקסיקו, אפופה במיתוסים ואגדות אינספור. בניגוד לסברה הרווחת, הטקילה אינה מיוצרת מקקטוס אלא מליבת הצמח המדברי אגבה הכחולה, אותה ניתן למצוא בחמש מדינות פדרליות במקסיקו ובמיוחד בעיירה טקילה במדינת חליסקו שבמערב מקסיקו.

אחד המיתוסים הרווחים עוסק בשמו של המשקה. בקצה העיירה טקילה שוכן הר געש רדום הקרוי טטילה, והסברה הרווחת היא שעם השנים נוצרו טעויות היגוי כאלו ואחרות, השם המקורי 'טטילה' עוות והפך לטקילה. מאז ועד היום משקה הטקילה נקרא על שם העיירה ולא על שם הר הגעש הקדום. 

כיאה למשקה הלאומי מעמדה של הטקילה מעוגן בחוק הפדרלי של מקסיקו. ההיתר החוקי לשיווק המשקה דורש עמידה בתנאים רבים שהחשוב ביניהם ההגבלה שעל המשקה להכיל לפחות כ-51% אגבה כחולה. על הבקבוק הטקילה חובה לציין גם את שם היצרן, לצד מספר אנשים המעידים שהיצרן אכן חבר מוכר למועצה הממשלתית המפקחת על תעשיית הטקילה. 

את משקה הטקילה ניתן לחלק לארבע קטגוריות שונות: 'טקילה בלנקו', המיושן בדודי נירוסטה למשך כשבועיים, 'טקילה חובן אבוקדו', מעודן יותר ומכונה 'גולד' בשל תוספת הצבע, (זהו למעשה משקה הטקילה הפופולרי ביותר), 'טקילה רפוסדו מוזהבת', המיושנת בחביות אלון במשך שמונה שבועות ו'טקילה אנייחו', המיושנת בחביות אלון קטנות במשך שנה, כאשר אחוז האלכוהול במשקה נע בד"כ בין 38%-40% אחוז. 

לגבי מיתוס התולעת המפורסם, בכל הנוגע למשקה הטקילה, לא היה ולא נברא. את הזחל המדובר ניתן למצוא במשקה המסקל המופק אף הוא מצמחי האגבה, שבשונה מטקילה, יכול להכיל מספר סוגים וטעמו מעושן יותר (בשל קליית ליבת האגבה), למרות שמדובר בעיקר בגימיק פרסומי. 

ישנן מספר דרכים לשתיית טקילה, הראשונה בהן הינה המצאה ישראלית, לאו דווקא הכי מוצלחת ובספק אם תמצאו אותה בעוד מקום בעולם. זוהי כמובן שיטת ה'הקפצה' - הקפצת טקילה עם מעט ספרייט (קורה לרובנו במהלך שנות הנעורים). הדרך השנייה והמסורתית הינה שתייה בשוט, תוך פיזור על גב היד/ הבוהן (כל אחד ושיטותיו הוא) מלח, וקינוח בפלח לימון בסיומו. למקרה שתהיתם, המלח נועד להקטין את צריבת המשקה ע"י הפרשת רוק בעוד הלימון אחראי להוספת טעם חמצמץ. 

שיטה אחרת המקובלת בגבולות מקסיקו הינה שוט של סנגריטה הנלגם לצד הטקילה (מיץ תפוזים, מיץ עגבניות וכיאה למקסיקו גם טבסקו). בל נשכח כמובן את קוקטייל המרגריטה הניתן לגיוון אינסופי של שלל פירות טרופיים או פשוט טוב ובעיקר נגיש כאשר לוגמים אותו בתוספת קרח, קולה ולימון. כשמדובר בטקילות אנייחו משובחות, אשר מיושנות במשך תקופה בחביות אלון מומלץ פשוט לתת למשקה לעשות את העבודה ולשתות את המשקה נקי, לאט ובכוס קוניאק.