אוברג'ין - יוקרה היא לא מילה גסה

הפעם אחרונה שהתארחתי בבית מלון הייתה לפני שש שנים. השירותים היו קומה מעל, את ארוחת הבוקר הגישו בבניין הסמוך ורוב הצוות שלט באינדונזית יותר מאשר בהחלפת מצעים. מצד שני, כשאתה באמסטרדם מי צריך יותר. אך עם כל הכבוד לרומנטיקה הסגפנית, גם הקשוח שבנזירים חושק במעמקי ליבו באיזה יום כיף בספא. לכן, כשמגיעה ההזדמנות לפקוד את מסעדת 'אוברג'ין' שמלון דיוויד אינטרקונטיננטל, לא חושבים פעמיים. בתום תחקיר מקיף אודות מנעמי החלונות הגבוהים, שהתבסס בעיקר צפייה בפרסומות של פררו רושה, אספתי את אמי היקרה והתייצבנו בפתח בית המלון היוקרתי.

במבט ראשון, התפאורה בלבד ענתה על הציפיות: שטיחים מקיר לקיר, נברשת משתלשלת מהתקרה ומלצרים בחליפות מסתובבים בין רהיטי עץ כבדים בעיצוב קלאסי. תפריט המסעדה משלב באדפטציה ים תיכונית בין המטבח הצרפתי לאיטלקי, ומשתנה ארבע פעמים בשנה בהתאם לעונה. תפריט היינות שהתחדש לאחרונה, מציב דילמה ראשונה – אדום או לבן. בעידוד המארחים נבחר בקבוק Petit Castle 2007, המכיל בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו, בציר. לגימה מספיקה לאמא לקבוע שהיין בעל גוף מלא; אני, שגם בתירוש לא מבין, לא מתווכח, רק מסמן לסומליה למזוג בנדיבות.

לפתיחת התיאבון הוגשו לשולחן לחם שחור כפרי עם דגנים בצוותא עם פוקצ'ה עבה ושמנונית, בליווי ארבעה סוגי מטבלים שבראשם ממרח חציל חמצמץ. מוס סלמון על בריוש הצטרף כחטיף-מתאבן. התחלנו בהסתערות על המצולות, תחילה עם שלוש חתיכות של טונה אדומה צרובה, עטופה באורז פריך ובתוספת סלט אצות (75 ₪). לכאורה פתיחה מנצחת למסענו הקולינרי, אלא שמולה התייצבה ראשונה מופתית, לא פחות: קנלוני שמנמן מאורז, ממולא בסביצ'ה דניס הנח לו על מחית מנגו (65 ₪). ניגוד הטעמים בין המעטפת החמוצה, הפרי המתוק ורוטב הסויה המלוח יצר סינתזה מפתיעה ופנטסטית כאחד, כאשר הדג העשוי במדויק מתמוסס בפה בתווך.

על מנת ששום מנה לא תישאר מאחור, זכינו בחסות המנצח על התזמורת, השף אייבי קקון, לסדרת טעימות. עלו ובאו לפנינו צמד קבבוני טלה (52 ₪) על מצע סלט עדשים, ושקדי עגל המושרים במרידנת קוקוס וצלויים על הגריל (55 ₪). הקבבונים לא אכזבו מחד, אולם מטבע הדברים לא ריגשו יתר המידה. להגנתם ניצבת האלרגיה של אמא לכוסברה החיונית וכך זוכה מחמת הספק. מנגד, בשר השקדים רך מאוד, מתגלגל בפה ומאפשר לרוטב העז לגנוב את ההצגה.

אמא, שהמשיכה עם הדגים בהזמינה פילה דניס אפוי במעטפת עשבי תיבול, ירקות אפויים ורוטב שמיר (110 ₪), ציינה שהוא אמנם מאוד נחמד, אך לטשה עיניים ומזלג לטעימה הבאה שסודרה מהמטבח - ירך עוף צלוי מבשר אורגני משופד על למון גראס (48 ₪), מה שהעניק לנתח סקאלת טעמים, כשהחמיצות גוברת ככל שמתקרבים לעצם. תוספת חציל אפוי ורוטב סויה מתוק-סמיך הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולשדרג את הפולקע המשודרג ממילא. בנוסף הזמנו פילה בקר בגריל בסגנון רוסיני (180 ₪) בתוספת כבד אווז, פטריות פורטובלו, תפוח אדמה וירקות אפויים ברוטב פורט. הפילה הגיע נימוח בחוץ, אדום-אדום מפנים והלך נהדר עם עוד כוס יין. עבור התוספת, כיביתי באופן זמני את המצפון והתענגתי על כבד האווז.

אמא החלה להדאיג אותי כשהראתה ניצני התמלאות ראשונים, ומיד הובהר לה שכאן זו ריצה למרחקים ארוכים. מרחוק מלצרית חמושה במטחנת פלפל גרוס באורך מטר קלטה את מצוקתי; אמנם לא היה צורך בתבלון נוסף, אך בלתי אפשרי לוותר על גינוני הטקס. עם כבר הנחנו את רגשות האשם הקרניבורים בצד, למה שלא ננסה גם צלע מעגל חלב (180 ₪)? ניסינו והוא הוגש על העצם, עסיסי, רק ללעוס ולעצום את העיניים.

ואם כבר מדברים, השירות, כיאה לדיוויד אינטרקונטיננטל, חמישה כוכבים. כל מזלג בזווית הנכונה, מגבות חמות אחרי העיקריות, ונדמה שהכוסות התמלאו בעצמן. בין אנשי עסקים ושלל תיירים, היינו הסועדים היחידים שמדברים עם המלצרים בעברית. אמנם נרשם דיסטנס קל, אך הוא כנראה נבע מהתמודדות עם בדיחות הקרש שלי. השמועה שחלקנו עדיין רעבים הגיעה אל השף. מיד נשלחו למערכה דגימות של קונסומה עגבניות עם כדורי עוף (32 ₪ למנה) וגם, לשם שינוי, מנה צמחונית! לזניה (45 ₪ למנה) מסוגננת מחצילים, קונפי עגבניה ומה שנחשד כ'ווִיש' של רוטב שוקולד לעיטור, היממה אותנו כמעט סופית.

הדקות נקפו הבקבוק כמעט התרוקן ואמא צחקקה ונשבעה שמלצרנו המסור מזכיר את אילי גורליצקי הצעיר. מנה אחרונה, אם כן, הייתה בלתי נמנעת. אוברג'ין, אם טרם הוזכר, הינה מסעדה כשרה וככזו, תמיד ירחף ענן פרווה קודר מעל תפריט הקינוחים. להרגעת הרוחות קיבלנו פרה-דיזרט מרענן בדמות ליקר מלון ותות עם יין לבן, ברם ממטרים קלים החלו לטפטף למראה אטריות קדאיף, פלחי אגסים מקורמלים והקצפת הצמחית המאיימת (32 ₪). ואכן, הקדאיף דרש זילוף סירופ הגון. עוגת שוקולד חמה (32 ₪), כשלצידה קרם אנגלייז וכדור גלידת פסיפלורה, חזרה להציג את הרמה של העיקריות והראשונות ולסיים כראוי ערב לא רע בכלל.

נכון, אולי המחירים אינם שווים לכל נפש והמסעדה לכאורה אינה זמינה לכל אחד, אך מדובר בחוויה. וכן, המנות אינן גדולות, אולם ניכר שבכל מילימטר מעוקב על הצלחת הוקדשה מחשבה. איך שלא עושים את החשבון, אם כבר ללכת למסעדה טובה אחת לחודש, משתלם לבקר באוברג'ין.

* הכותב היה אורח המקום.