ארוחה מאור לחושך

המבט מבחוץ על מסעדת 'בלק אאוט' הנמל-יפואית המרשימה, יש להודות, אינו מסגיר את החוויה המסעירה  שהיא טומנת בחובה. אך מהרגע שנכנסים פנימה ומאזינים להוראות הכלליות של 'עשה ואל תעשה' מפי נציג המסעדה ברור שמשהו שונה. ההכרה הסופית נוחתת ברגע הישיבה על הכסא, כשקלסטרופוביה קלה משתלטת על המחשבות, והאמינו או לא - זה טבעי. ככה זה כשנפגשים במסעדה שחוויית האכילה בה נעשית בחושך מוחלט ושהמלצרים העובדים בה הם עיוורים או לקויי ראייה.

לעומת שירי חנוכה השונים המקדשים את ניצחונם של בני האור על בני החושך, כמו 'באנו חושך לגרש' או 'סורה חושך, הלאה אור!', בבלק אאוט החושך מנצח בנוק אאוט. אחרי שהרגעים המעט מטלטלים הגורמים לתחושת איבוד שליטה מתפוגגים לאיטם, מתחילים שאר החושים להתחדד. זהו, ההתמודדות עם העלטה המוחלטת האופפת את הגוף והנשמה בעיצומה.

 נא לגעת, כי אי אפשר לראות

מסעדת בלק אאוט נפתחה בשנת 2007 במבנה מלא עוצמה ביפו. עמותת 'נא לגעת', שהוקמה חמש שנים קודם לכן כדי לדאוג לצרכיהם של עיוורים וחירשים, קבעה את משכנה ביפו ושמה לעצמה מטרה - פתיחת מסעדה שתפעל בחשיכה מוחלטת ובה יוכלו עיוורים לעבוד כמלצרים לכל דבר. בשנת 2007, כאמור, נפתחה המסעדה, כאשר צוות המלצרים נבחר בקפידה ועבר תוכנית הכשרה מיוחדת.

"כשהציעו לי לנהל את המסעדה, הרעיון נשמע לי כמו הדבר הכי משוגע בעולם" מתוודה עמר סלע, מנהל הבלק אאוט ו'קפה קפיש' הצמוד, בו עובדים חירשים ובעלי ליקויי שמיעה. "היום אני יכול לומר שהעבודה הזו שינתה לי את החיים. בפעם הראשונה אני מרגיש שאני מנהל עסק חשוב ומשמעותי שנותן ללקוחות שלו משהו שהוא מעבר לארוחת ערב, שנשאר הרבה זמן אחר כך ושהוא מאוד משמעותי לעובדים שלו".

הזמן שחולף עד שמרגישים נוח באפילה קצר משחושבים. מתברר שהפאניקה הראשונית לא ממש חיונית. האוזניים מתרגלות לרעשים מסביב, העיניים נרגעות, הישבן מבין שהכסא יציב ולא מט ליפול - אפשר להפסיק להתרוצץ. רק הידיים לא מפסיקות לנוע, לחקור את הסביבה, לחטוף עוד פיסת לחם. המלצרים ענודי פעמונים, לכל אחד צלצול שונה מעט, וכך הם שומעים זה את זה כשהם מתנהלים בחלל. דנדון פעמון מתערבב עם בליל קולותיהם של קבוצות אנשים שצחוקים של התרגשות ומבוכה נמהלים במילותיהם.

"הרבה מהסועדים שמגיעים בפעם הראשונה לבלק אאוט ממש נבהלים" מספר בזה נבבה בן ה-26, העובד כמלצר במסעדה בזמן שהוא אינו משתתף בתחרויות מרתון אולימפיות או מרצה במשרד החינוך. "נקודת המוצא שלי לגבי הלקוחות היא שהם פוחדים מהחושך. ברגע שאני צוחק איתם ומדבר בטבעיות, הם נרגעים והפחד משתחרר לאט-לאט".

כל בני האדם שווים בפני החושך

הסועדים בבלק אאוט החשוכה באים מכל שכבות האוכלוסייה - זוגות אוהבים, אנשי עסקים, חבורות בנות ומבוגרים הנושקים לגיל הזהב. בחושך אין הבדל בין אדם לאדם - הגדרות יום-יומיות כגון יופי, עושר או כוח מתבטלות כולם שווים בפני העלטה, המקלפת מהאדם שכבות עבות של ציניות וביקורתיוּת וחושפת את התלות הפנימית והראשונית בבן אנוש אחר. גם אם אותו אנוש הוא מלצר בלתי נראה.

הסועדים בבלק אאוט יכולים מתפריט שתלוי בחוץ את שלושת המנות של הארוחה, או שאפשר לבקש ארוחת הפתעה, בה השף מחליט אילו מנות יכניסו הסועדים הסומאים אל פיהם. אלה המזמינים את ארוחת ההפתעה אכן מופתעים מהעובדה שמאכלים ומשקאות פשוטים לזיהוי בדרך כלל, הופכים לאניגמה כשחוש הראייה נאלם. לעומת זאת, טעמים חדשים שהלשון מתייחסת אליהם כמובנים מאליהם, מקבלים דגש שונה כשהעיניים לא רואות את המנה עצמה ומה היא מכילה. טעימה עיוורת אמיתית.

חווית החושך מלמדת את האדם הרגיל כמה קשה למזוג מים לכוס או לנעוץ מזלג בפיסת סלמון חלקלקה. אולי כך יבין טוב יותר את בעיות היום-יום של העיוור? "אנשים מקבלים מהחוויה הזו המון כוח ומתחילים להיפתח ולהסתכל על העיוורון מזווית שונה משהכירו" אומר נבבה. "רוב האנשים מספרים שהם קיבלו שירות טוב ואפילו שירות יותר מהיר מזה שבמסעדה רגילה ואותנו, המלצרים העיוורים, זה מחזק מאוד. בגלל היתרון שיש לנו בחושך, אנחנו מקבלים תחושה של שווים ואפילו שווים קצת יותר".

דווקא בחנוכה, הלוא הוא 'חג האוּרים', חשוב לזכור שהחושך הזה, שכולנו רוצים לגרש כשבידינו אור ואש, הוא נחלתם של בני אדם החיים איתנו ומגששים את דרכם בינינו. אם רק רוצים אפשר לגלות את הצדדים החיוביים, המסתוריים והתשוקתיים שבחשיכה. כדאי לנסות, החזרה אל האור דורשת רק לפקוח עיניים.

* בלק אאוט - רציף העלייה השנייה נמל יפו, תל אביב-יפו 03-6330808