דונאטס, כקינוח או כתוספת לקפה של הבוקר, לא ממש התאקלמו בפרובינציה שלנו. ענקית הבצקים 'דנקן דונאטס' אמנם ניסתה להשיק פה בעבר מספר סניפים, בתקווה שכמו בארה"ב וקנדה גם אצלנו הדונאטס יהפכו לשיגעון לאומי, אבל זה לא קרה. למה? אולי בגלל שיש לנו את הסופגניות של חנוכה והן מספקות את הצורך הלאומי במאכלי בצק מטוגנים ומשמינים לשנה, אם לא יותר.
הדונאט, בהגדרה, הוא חתיכת בצק מתוקה המטוגנת בשמן עמוק או בחמאה. צורתו של הדונאט המסורתי שונה מזו של הסופגניה המקומית שלנו - לדונאט הנוכרי יש בדרך כלל חור באמצעו (שמטרת שימושו היא עדיין אחת מסודות היקום והאמת, אין אף אחד שבאמת יכול להשיב למה יש שם חור), אולם כיום דונאטס ברחבי העולם נראים כיד הדמיון הטובה על הקונדיטור: מגולגלים סביב עצמם, כאליפסות, כמשולשים ועוד.
הדונאטס הגיעו אלינו (כלומר, לארה"ב) מארצות צפון אירופה, אולם מקורם המדויק מהווה גורם לסכסוך ארוך ומתמשך בין שתי הטוענות לכתר: הולנד ודנמרק. ההולנדים טוענים כי מתיישבים מטעמם אשר הגיעו לצפון אמריקה לפני מאות שנים, הם אלה אשר הציגו את תפיחת הבצק החביבה לתושבי אמריקה שקיבלו את פניהם בקפיצות וצעקות, קרי, האינדיאנים. מצד שני, טוענים הדנים כי זכויות היוצרים על ההמצאה מגיעות להם, משום שהנסון גיאורגי, רב חובל דני אמיץ, השתמש בזמן סופה אכזרית בלב ים בבצק מטוגן לציפוי הגה ספינתו בכדי שלא יסתובב ללא שליטה. באותם זמנים היה נהיר כי מרכזן של עוגות מטוגנות לא מטוגן עד תום, ועל כן הציפוי נדבק והוסיף משקל לייצוב ההגה. הדנים אף מרחיקים לכת וטוענים כי גם החור של הדונאט הוא פרי המצאתם, משום שהמגה דונאט של קפטן גיאורגי הכיל בתוכו חור - מרכזו של גלגל ההגה, ומאז זו היסטוריה. האזכור הראשון של המילה 'דונאט' מיוחס להיסטוריון האמריקאי אירווינג וושינגטון, אשר בספרו "ההיסטוריה של ניו יורק" (1809) מתאר "כדורי בצק מתוק, המבושלים בשומן חזיר, הקרויים דונאטס".
דונאט חובק עולם
ישנם אופני הגשה שונים לדונאטס, והם מגוונים ומשתנים ממדינה למדינה. בארה"ב, ציפוי הדונאטס משתנה גם בהתאם לעונות השנה או לחג מסוים. למשל, אם תחפשו דונאטס בניו יורק בחג המולד סביר להניח שתתקלו בזיגוג אדום וירוק, ובליל כל הקדושים תיאלצו לאכול דונאטס בשילוב הצבעים המרנין – שחור, צהוב וכתום. בהוואי, באדיבותם של מתיישבים פורטוגלים, ניתן למצוא את המאלסדה (Malasada)- כדורי בצק קטנים בגודל ביצה המטוגנים בשמן עמוק ומגולגלים בסוכר.
ארצות צפון אירופה יגישו לכם, לרגל חגיגות השנה החדשה, דונאטס ממולאים בחתיכות פרי, בדרך כלל תפוחים או פירות יבשים. בצרפת (ובניו אורלינס) רגילים לצרוך כדורי בצק קטנים מטוגנים, שאינם ממולאים בדבר. בחלקים מסוימים של סקוטלנד מוגשים הדונאטס בצורות שונות - מזוגגים או אליפסות או בצורת חבל המלופף סביב עצמו, והם נקראים 'יאם-יאם' (yum-yums). צורתם של הדונאטס בגרמניה ובמזרח אירופה מאוד מזכירה את הסופגניה היהודית, והם אף ממולאים בריבה או בריבת חלב, אם כי בצמצום ניכר מזו שלנו. בפולין, תמצאו בצקניות מתוקות ממולאות בריבה.
גם במזרח הרחוק ניתן למצוא דונאטס, אם כי בוריאציות קצת שונות; בסין נהוג להכין מקלות בצק ארוכים ושמנוניים, שאינם מתוקים. לעיתים קרובות מקלות אלה מוגשים לצד דייסת האורז המסורתית הסינית. הדונאטס של דרום קוריאה עשויים מקינוח האורז המסורתי 'טאוק' (Tteok) והינם צבעוניים מאוד, ורובם לבנים, ורודים או ירוקים.
האיראנים ידועים בחולשתם לזולוביה (zooloobiya) אשר מוגשים בצורות וגדלים שונים, טבולים בתוך סירופ סמיך, מתוק ודביק.
מבוקש: חם או קר
אבל מעבר להיותו קינוח פופולארי, הדונאט הוא גם אבן דרך בתרבות הפופולרית של תקופתנו; המילה דונאט משמשת בארה"ב כסלנג לתיאור מהלכי תמרון של מכוניות מרוץ אשר מסתובבות על צידן בזמן ביצוע פניה חדה. באנגליה, דונאט היא מילת סלנג וגנאי שמשמעותה 'מפגר' או 'משוגע'. ומה על שוטרים ודונאטס? אין כמעט קומדיה אמריקאית שלא מעלה את דימוי השוטרים אשר עיקר עבודת השיטור שלהם מתבצעת בסניפי דאנקן דונאטס, בזמן שרוב הפשעים מתבצעים מאחורי גבם... תיאור זה יצר דמות משטרתית רופסת, של שוטרים שמנמנים להוטי דונאטס, שאינם מתפקדים. האמת מאחורי הקונספט הזה הרבה פחות משעשעת: שוטרים רבים באמת יושבים במסעדות אלו, אבל רק משום שרבות מהן פתוחות כל הלילה ומספקות קפה חינם ומקום לנוח לשוטרים במדים אשר עובדים שעות ארוכות ומשמרות לילה.
ואי אפשר לדבר על דונאטס בתרבות פופולארית בלי להזכיר את צרכן הדונאטס הגדול ביותר של כל הזמנים: הומר סימפסון. הומר ומפקד המשטרה קלנסי וויגהם מ'משפחת סימפסון', מייצגים אלמנטים חשובים בחיי היומיום האמריקאים וממחישים כמה נטוע הדונאט בתרבות האמריקאית.
הדונאט תפס מקום של כבוד לצד ההמבורגר האמריקאי כסמן תרבותי בצפון אמריקה, אולם יש לו גם צדדים שליליים-משהו. הוא הפך לסמל הנהנתנות המערבית, וסמל לדורסנותה כלפי המזרח (בייחוד בעקבות החדרתו המסיבית של שוק המזון המהיר אל חברת המזרח הרחוק, ההולכת ומתפתחת במהרה בעקבות הגלובליזציה). הדונאט הוא גם סמל להשמנת יתר, בעיה בסדר גודל של מגפה בארצות צפון אמריקה, ובעולם כולו.
ולסיום, נתון סטטיסטי מפתיע: הידעתם כי דווקא קנדה היא צרכנית הדונאטס הגדולה ביותר בעולם ואף בעלת מספר חנויות הדונאטס הגדול ביותר למטר מרובע? אולי בגלל שיצרנית ומשווקת הדונאטס הגדולה בעולם- חברת "דאנקן דונאטס" היא חברה קנדית? יכול להיות...
דונאט קלאסי
מצרכים:
1 כוס חלב חם (לא רותח) או מים
20 גרם שמרים
1 כוס סוכר
3 כוסות קמח
1 כפית מלח
3 ביצים
60 גרם חמאה או מרגרינה מומסת
אופן הכנה:
שלב 1
מערבבים בקערה קטנה את החלב, השמרים והסוכר.
שמים את הקמח, המלח, הביצים והחמאה בקערה ויוצרים גומה באמצע.
יוצקים את השמרים לתוך הגומה, ולשים את הבצק כ-10 דקות.
משהים להתפחה 40 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
שלב 2
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעלה בעובי 2 ס"מ.
קורצים בבצק עיגולים בעזרת כוס, ובמרכזם עיגולים קטנים יותר בעזרת כוסית קטנה יותר, כך שיתקבלו טבעות בצק.
מניחים את הטבעות על משטח מקומח ומכסים במגבת.
משהים להתפחה כחצי שעה.
שלב 3
מחממים בסיר שמן לחום בינוני עד גבוה (180 מעלות). מכניסים לסיר כארבעה דונאטס בכל פעם, ומזהיבים כשתי דקות משני הצדדים.
מוציאים מהשמן ומניחים על נייר סופג.
הצעת הגשה: אפשר לטבול בשוקולד מומס ואחר כך שקדים גרוסים או אגוזים, או באבקת סוכר עם קינמון.
*שף יואב הרט הוא השף הראשי של ארמונות הרודס באילת.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת