קריאה אחרונה

בימים אלה עולה הצעת חוק שעיקרה סגירת הפאבים בשעה שתיים אחר חצות, באופן גורף. ח"כ רוחמה אברהם (קדימה), היא העומדת מאחורי ההצעה, שבדומה להצעות חוק אחרות בתחום, גם היא מנסה למצוא פתרון קסם לבעיה קשה. הבעיה היא צריכה לא מבוקרת ולא אחראית של אלכוהול. במילים אחרות, אברהם עושה עוד ניסיון למצוא את אבן החכמים.

הצעת החוק נשענת על הקיים במקומות שונים בחו"ל. זה טוב ויפה, אבל לא בהכרח מתאים לישראל (ראו מאמרה של יפית עזריה כאן). מוטב להביט במה שמתרחש עכשיו בעקבות חקיקת חוקים מודרניים, ולא להסתמך על חוקים עתיקי יומין שמידת האקטואליה שלהם נתונה בספק. חוקים אירופאיים שונים נשארים בתוקף רק בגלל שני דברים: עצלות ופחד. עצלות לחפש פתרון אמיתי ופחד מפני בוחרים שמרנים במדינות שונות.

בריטניה כראי המעשה
בבריטניה קיים ה- licensing act: חוק להסדרת רישוי פאבים. חלק מהחוק מסדיר את שעות המכירה. לעתים קרובות מאוד חלק זה לא מקוים בפועל, בעיקר במקומות אליהם המשטרה לא מעיזה להגיע, או שהם שכוחי אל מדי כדי שתראה בהם נוכחות. מקורו של החוק הוא במלחמת העולם הראשונה, בו הוגבלו שעות ההתקהלות (כמו גם חופש העיתונות) וגם היה לחץ על כמויות השעורה שהייתה זמינה למאמץ המלחמתי עצמו.

הזמן שטרם סגירת הפאבים בבריטניה בשעות הלילה הצעירות קיבל את המונח last call, last orders או last rounds. בדקות האלה, שלפני סגירת הברזים, היה מתנהל שם מרוץ אל הבר, שבמהלכו היו הבריטים נוהגים להזמין שניים-שלושה פיינטים בסיבוב כביכול אחרון. המיושבים יותר היו נשארים בפאב עד לסגירתו המעשית, ושותים את הבירות שלהם בהסבה. בפאבים אחרים, הממוקמים באזורים היותר קשים (כמו האזורים הבעייתיים בישראל) היו הצעירים יוצאים החוצה עם הבקבוקים שלהם או עם הכוסות - פלסטיק או לא פלסטיק - ויושבים או עומדים מחוץ לפאב.

מחוץ לפאבים העירוניים, ההתקהלויות היו יוצרות את הסביבה האידיאלית לקטטות ולאלימות, שלא לדבר על מטרדי רעש סביבתיים לשכנים, שגם כך נגזר עליהם לגור באזורים הפחות טובים ומבוקשים של לונדון, בירמינגהם או ערים אחרות.

הבריטים התירו לאחרונה מכירת אלכוהול לאורך כל היום. בינתיים, לא כל הפאבים הגישו בקשות לרישוי 24 שעות, ומי שהגיש, לא בהכרח רואים בסביבתו עלייה באלימות או בשתייה מופקרת. הדיווחים בינתיים - הן של העיתונות בבריטניה, והן של המשטרה - הם דיווחים סותרים: מצד אחד יש עליה בשתיה ובאלימות, אך מצד שני, ישנו גם שיפור במצב האלימות, גם במקומות קשים כמו בירמינגהם וערים דומות לה.

ומה בארץ
ככלל, שעת ההגבלה תגרום לדבר נוסף - שקשור בפסיכולוגיה של השתיין: הישראלים לא שתיינים גדולים. בשום קנה מידה. מה שיקרה הוא שבדקות האחרונות, בין החברים ליד השולחן, תעלה השאלה "מי רוצה עוד סיבוב". הלחץ החברתי, ההתלבטות ויתר הגורמים הסביבתיים, יביאו לכך שגם מי שלא ממש התכוון להזמין עוד כוס, יעשה את זה. יתפתח כאן עניין שלם של "סיבוב אחרון", דבר שהוא בדיוק הדבר המנוגד לרוח החוק.

בדומה לבריטניה, יש להניח שגם בארץ, לא כל הברים היו נשארים פתוחים 24 שעות לו היו מתירים להם. השעה שתיים נשמעת כמו הצעה דרקונית, אבל יש להניח שמרבית מקומות הבילוי לא יהיו מעוניינים להישאר פתוחים בשעות שאחרי שתיים לפנות בוקר.

מה כן אפשר לעשות?
אפשר לחוקק חוק שידרוש הפסקת מכירת אלכוהול בשעה שתיים לפנות בוקר. זה לא בלתי סביר. יחד עם זאת, יש להתיר בקשת רישיון מיוחד, מעין אגרה, להיתר מכירה בשעות מאוחרות יותר. כל בעל בר יודע בדיוק אם כדאי יהיה לו להמשיך למכור אלכוהול בשעות אלה או לא. גם הפאבים שיעבדו ללא רישוי מיוחד יוכלו להישאר פתוחים עד לשעה שלוש, על מנת לאפשר לבליינים לסיים את המשקה שלהם ולצאת לכביש לפחות לאחר מנוחה קרובה ככל האפשר לשעה. היתר מכירת אלכוהול מעבר לשעה 2:00 יינתן לפאבים באזורי בילוי ממוקדים, ובכל מקרה, תידרש התקנה של מצלמות אבטחה במקום, למניעת מקרי אלימות. דברים אלה ממילא כבר קיימים ולא יהוו בבחינת תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

ההכנסה מאגרת הרישוי אסור שתממן עוד משכורות פקידים, אלא את משכורותיהם של פקחים, שתפקידם יהיה לבקר בפאבים. נכון, אם פאבים בעלי רישיון יהיו מרוכזים יחד השיטור יהיה קל יותר, וזה עלול לפגוע בזכויות האזרח, אבל ככל הנראה שהברירה שלנו בעניין זה היא קטנה למדי. יש צורך בהעלאת מודעות - בחינוך והסברה - דבר שנעשה מעט מדי בכל פעם.

סוגיות אחרות - חשובות יותר
גב' אברהם מלאה כוונות טובות, והיא צודקת: binge drinking - שתייה "משתוללת" - היא בעיה קשה שחייבים להתמודד איתה. במקביל, אנחנו טוענים כבר זה זמן שדרושה רפורמה מקיפה בענף האלכוהול.

מוטב היה לו המחוקק היה נותן את דעתו על סוגית העישון בברים ובפאבים, למשל, ומביא לאכיפת החוק במקומות הבילוי. בעיה זאת היא קשה הרבה יותר מכל מקרי השתייה המוגזמת, אבל הנזקים כאן הם עתידיים, אז לאיש לא אכפת. בעוד כמה שנים נצטרך להתמודד כאן לא עם בעיה של שיכורים, אלא עם בעיה של צעירים שסובלים מבעיות אמפזמה, קשיי נשימה ריאתיים, קשיי ראיה וסרטן. מדובר יהיה בכל עובדי הברים למיניהם: ברמנים ומלצרים שסביבת העבודה שלהם פשוט מסוכנת מבחינה זאת. ההבדל בין חוקי העישון לבין חוק לסגירת פאבים הוא בכך שהוא מצריך עבודה ליישומו, ויש לובי חזק שמונע את החלתו. עיסוק בבעיית העישון במקומות בילוי הוא עיסוק לטווח ארוך, שאולי לא מעניין את חברי בית המחוקקים שלנו.

כדי להוריד את מספר הילדים ששותים אלכוהול, אנחנו בעד העלאת מחירי המשקאות הזולים מאוד. את זה כבר אמרנו. אין סיבה שתימכר כאן וודקה שאותה יקנו רק במטרה להשתכר.

אבל גם - בארץ חייבים להתקין שלט שאומר כך: "אסורה מכירה או הגשה של משקאות משכרים למי שלא מלאו להם 18". וואלה יופי. אז אסור. לעומת זאת, התקנה של שלט כמו זה שבאנגליה - שם אינו חובה, אגב - מסדירה את האופרציה למימוש זכות הקניה, ומקלה על הכל. היא גם מבינה את הפסיכולוגיה - ראו את הניסוח.

אנחנו בעד חקיקה שתטיל עונשים כבדים על מי שמוכרים אלכוהול לצעירים מתחת לגיל 18 (בין השאר עונשי מאסר, סגירת עסקים וכד'). כל אלה הם דברים שיש בהם הגיון אמיתי, ויכולים להיות מועילים. בעניין אחר, סימון כוסות ושימוש בזכוכית מחוזקת גם הם דברים שצריך לתת עליהם את הדעת - גם מבחינה צרכנית וגם מבחינה בטיחותית. גם עניין מכירת האלכוהול בפיצוציות חייב להיות מפוקח. אנחנו חושבים שיש להכשיר אנשי צוות רפואי להתמודדות עם בעיות של שכרות והתמכרות, ולהציב אנשים כאלה בתורנות בבתי החולים הגדולים. על "רפורמה מקיפה בענף האלכוהול" כבר דיברנו, לא?

ומה "בקבוק" מוכנים לעשות?
לצד גופים אחרים, בבריטניה יש גוף ושמו ה- British Beer and Pub Association. האיגוד הזה עובד יפה מול הממשלה, ופועל לטובת המבשלות והפאבים אבל גם לטובת הצרכנים והחברה. הוא מפרסם פרסומים רבים, מממן פעילויות הסברה ועוד. הגוף היחיד בארץ שפועל בתחום - מלבד "בקבוק" - הוא מועדון הבירה הישראלי.

אנחנו מציעים לתרגם ולערוך בהתאמה לישראל את החומרים ההסברתיים של ה- BBPA (בכפוף לקבלת היתר מהם), ולתת להם מקום אכסון על חשבוננו באתר "בקבוק". חומרים אלה יהיו זמינים להורדה באתר, תמורת תשלום סמלי. אנחנו נפרסם כל יוזמה אמיתית של פאב, יצרן או יבואן משקאות, לצמצום בעיית השכרות, וניתן לה את חסותנו בכל דרך בה נוכל.