עונת המעבר

קצת בעייתי החורף שלנו, לכאורה הוא כבר אמור להיות כאן אחרי הקמה ניאותה של סתיו עם שלכת, עלים זהובים, ממטרים לסירוגין ובעיקר ירידת טמפרטורות. אלא שכמו בכל שנה הוא לא צפוי. לפעמים הסימנים הראשונים מתחילים בסוכות, רק סיימנו לקשט והופה הגשם הראשון. ולפעמים הוא מסרב לבוא ועוד עושה לנו הרגשה שהוא צוחק עלינו, בחמסינים לא הגיוניים ויובש כללי שמצריך מבעלי הגינות השקיה מרובה. בטח שמתם לב שהחצבים כבר הציצו ופרחו, הנחליאלים סיימו לנוח ויצאו למעוף לארצות החום אבל החורף מבושש לבוא ואנחנו אחרי הכל כבר בנובמבר.

אנשים מתחלקים לכאלה של קיץ ולכאלה של חורף, אני נמנית על הסוג השני. קודם כל אני מאוד אוהבת גשם, ואת תחושת הניקיון שאחרי המלווה בריח עמוק של אדמה. שנית אוכל של חורף הוא הרבה יותר מנחם ומעניין כי השעות הארוכות שאנחנו בבית מאפשרים השקעה. ניחוחות של לחם טרי שנאפה, או עוגת שמרים מבחינתי זה ריחות של חורף אולי כי בקיץ חם לי להדליק את התנור להרבה שעות. החמין והשוקרוט וכל תבשילי הקדירה הם תענוג שרק טמפרטורות נמוכות מאפשרות לגוף לקחת חלק בהם.

והמרקים, אלא אם כן אתם פולנים קיצוניים שחייבים מרק עוף חם בצהרי כל יום, אפילו באוגוסט, אז תחילת עונת המרקים היא סממן אמיתי של חורף. בין אם הם מוקרמים, או מרוסקים, עשירים בירקות או צחים ומחכים לשקדים צהובים, חורף אמיתי זה שם נרדף לסיר גדול המתבשל כשהוא מלא כל טוב הירק. אז אם יש למישהו קשרים בשירות המטאורולוגי, או שהוא שייך לקבוצת מדליקי התנורים, תעשו לי טובה והביאו לי חורף, עם 2-3 ימים גשומים בשבוע, טמפרטורות שלא עולות על 20 מעלות בצהריים ואולי שלג או שניים שישביתו את הלימודים בירושלים.