מסעותיי בברצלונה - והסאגה ממשיכה

בערב השני של הזוגית ושלי בעיר הקאטלונית נשבעתי ששנית לא ניפול, מצויד בהרבה מוטיבציה וב - 10$ (לשלם לאיש הקשר שלי במלון) החלטתי שהלילה נאכל טוב וטעים.

הבשורה הרעה היא שאין אף טאפאס בר אחד לכל אורך שדרת הרמבלס המדהימה שראוי לאכול בו או לכתוב עליו הביתה, הבשורה הטובה היא שהטאפאס בר הטוב בעיר נמצא במרחק הליכה (ארוכה אמנם, אבל במרחק הליכה). ממשיכים מערבה לכיוון כיכר קטאלוניה, עוברים רחוב אחד נוסף ושם נתקלים בטאפאסיה הכי טרנדית ונחשבת שעוד מעט יתברר גם הכי טעימה שיש לעיר הזאת להציע. איך אני יודע? לפי התור הארוך שהשתרך בהמתנה לאיזה מקום בעמידה ליד הבר בשעה 22:00 בלילה.

המתנו עד השעה 23:00, ואז נתמזל מזלנו והתפנה מקום בודד בסמוך לויטרינה המפוארת שמציגה את כל התקרובת, הזוגית התיישבה ואני נעמדתי לידה, התחלנו לשטוף את העיניים במפגן המדהים של אינסוף מנות טאפאס קטנות טריות וצבעוניות, הזמנו אחד עם קציפת לובסטר, אחד עם קאלמרי, נתח אנטריקוט, סלט תפו"א, שרימפס, סלמון, קוויאר וכמובן הלחם המקומי מרוח בשכבה עסיסית של שמן זית ומריחה של עגבניות אדומות. היאמי הזה נמשך כשעה כשמידי פעם אנחנו ממלאים את המטראז' הקטן שלנו ליד הבר בעוד מנת טאפאס ועוד אחת, אחרי השעה 00:00 התברר לי שההבטחות קוימו, הגענו לגן עדן מקומי, הכל טעים, מלא מקוריות ומגוון של צבע, טקסטורה והכי חשוב טרי ומדוגם ממש כמו שטאפאס צריך להיות, "לא יכול להיות טוב יותר מכך חשבתי לעצמי", למחרת התברר שטעיתי...