הדג והנחש

יאנגשו (Yangshuo), ספק עיר ספק כפר, במחוז גואנגשי שבדרום היא אחד המקומות הקסומים בסין, הגעתי אליה אחרי הערים הגדולות והרועשות, אתרי התיירות הצפופים והנסיעות הארוכות ברכבות, במטרה ליהנות מהנוף, האווירה והטבע וגם מהאוכל.

נכון שהאסוציאציות של סין ואוכל נעות על הסקאלה שבין אגרול ברוטב אדום סינטטי לעם שאוכל כל מה שזז, ובאמת הטיול הזה לימד אותי שהקשת הקולינארית הזאת רחבה למדי.

המנה המקומית המפורסמת ביותר נקראת בתרגום חופשי 'דג בירה' (או Pijiuyu בשפת המקום). את הקרפיון בוחרים הישר מהגיגית והוא נלקח אחר כבוד למטבח. שם מבשלים אותו עם פלפלי צ'ילי אדומים, בצל ירוק, עגבניות והרבה ג'ינג'ר בתוך בירה מקומית. בירות סיניות מקומיות (פרט לצ'ינג דאו המצוינת) הן בדרך כלל ואריאציה די דלוחה של בירה בהירה חלשה בסגנון מילר או קורונה, אבל כרוטב לדג היא עושה את העבודה. הדג השיכור – כמו שעוד קוראים למנה זו – נעלם מהצלחת במהירות ובסוף נשאר רק ללקק את האצבעות ולקנח בעוד בירה, והפעם קרה מהבקבוק.

מכיוון שיאנגשו הייתה נקודת הסיום של הטיול שלי בסין ורציתי לנסות משהו אחר, מיוחד בתור הגראנד פינאלה הקולינרי. אבל לאו דווקא מיוחד גורמה אלא יותר מיוחד מוזר, שלא לומר ביזאר. אם גידי יכול אז גם אני הולך לאכול! האפשרויות היו רבות ומגוונות אחרי הכל בסין אוכלים באמת הכל. בשר הכלב, החמור והסוס לא באו בחשבון מטעמים של אתיקה אסטטיקה ולא בהכרח כשרות, כך שהבחירה נפלה לבסוף על הנחש.

הלכתי למסעדה שם ידעתי שלא יסדרו אותי ויכינו לי באמת נחש ואפילו כזה שלא פג תוקפו. המלצרית, שכבר הכירה אותי, הרימה גבה ואמרה שאצטרך להמתין כרבע שעה. אני לתומי חשבתי שמדובר בזמן הבישול, אבל אחרי 20 דקות היא חזרה עם סיני מבוגר שאחז בידו שק יוטה. "איפה המצלמה שלך? אתה לא רוצה להצטלם עם הנחש שאתה הולך לאכול?" היא שאלה, בעוד הסיני שולף מהשק נחש חי לגמרי באורך 2 מטר. כל מה שהצלחתי לגמגם היה "אבל ביקשתי נחש קטן...". "זה נחש קטן!" הייתה התשובה. נפרדתי לשלום מהנחש בליטוף וחזרתי לנקר קלות בסלט בסגנון ישראלי שהזמנתי למנה ראשונה. אבל המלצרית לא הרפתה. "אתה רוצה לשתות את הדם שלו? זה טוב לכח הגברא... אולי בכל זאת, את הדם ואת מיץ המרה גם?...". כך היא רצה הלוך ושוב מהמטבח לשולחן, בכל פעם מעדכנת על ההתקדמות בהכנות. אפילו את הלב של הנחש המסכן היא הציגה לראווה, אבל אני ויתרתי על כל התוספות המיוחדות, וציפיתי למנה העיקרית.

לבסוף הגיעה הצלחת. בשר נחש ברוטב חמוץ חריף. הבשר עצמו בהיר וקצת צמיגי, אבל הרוטב היה מצוין וביחד עם אורז מאודה זו הייתה מנה לא רעה. אפילו שכנותיי לשולחן הסכימו לטעום. בעיניהן אגב, גם בלי לשתות את הדם יצאתי "גבר גבר".