נייג'לה, תני לי ביס

בבסיס, אוכל הוא צורך. כך גם התייחסו במקומותינו לאוכל בראשית הדרך. בין אם הדבר נבע מחינוך פולני ובין אם מחוסר שהיה קיים אז, ברור היה כי אוכל אוכלים בעיקר כדי להיות שבעים. צרובה בתודעה השורה האלמותית מהסרט אלכס חולה אהבה: "יש עוף, אפשר להכין מרק". זכות ראשונים לשינוי שהתחולל בגישה תהיה נתונה לעד לגברת הראשונה של ספרי הבישול בארץ, הלא היא רות סירקיס (שאגב, היא גם הסופרת שמכרה הכי הרבה ספרים בארץ, וכוחותיה עדיין במותניה). בארונות המטבח של האמהות כולן כמעט, מונחים זה לצד זה, מלאים באינספור כתמי שמן, "מהמטבח באהבה" ו"מהטבח בהנאה".

ספרים אלה מסמנים את העידן הישן. אז, ספר בישול היה בעיקר אסופת מתכונים, המנוסחת בלשון נקבה, ומיועדת לעקרת הבית הממתינה לשוב בעלה מיום העבודה המפרך. ויותר מהכל, אני בטוח שאם רות היקרה תעבור לידכם ברחוב, לא תזהו אותה.

היום, שנות דור לאחר מכן, ההתייחסות לאוכל ובישול היא אחרת. מעבר לצורך, האוכל הוא גם חוויה, והבישול הפך להרפתקאה. אנחנו קוראים על אוכל בכל מגזין שמכבד את עצמו, ומוצפים בתכניות בישול, במגוון טעמים וסגנונות. בהתאם, השף נטש את עמדתו מאחורי הכיריים, וכבש לעצמו את עמדת המגיש הכוכב. כך, ניתן לראות את אהרוני מעביר סדנת בישול, את ניר צוק מארח חברים ואת משה שגב מנסה לעשות רושם על שלישיית בנות. אנחנו כמובן לא המצאנו את הקונספט. הדבר נפוץ בכל העולם. ג'יימי אוליבר, השף העירום, הוא סטאר לכל דבר, וגם את פלויד, במקום זה או אחר בעולם, התרגלנו לראות.

באופן טבעי ומתבקש כמעט, במסגרת הפלישה למדיומים אחרים, רוב רובם של השפים הכוכבים הוציאו או יוציאו לאור גם ספר בישול. אחת מהם היא נייג'לה לוסון, אשר תכניתה משודרת בערוץ 4 הבריטי האיכותי (ובארץ בערוץ 2, ביום שבת בבוקר). יותר מכולם מתאימה נייג'לה למעמד הכוכבת. היא יפיפיה מדהימה, אינטיליגנטית (בוגרת אוקספורד בלימודים קלאסיים) ונוטפת סטייל. אין כמו להתעורר בשבת בבוקר, ולראות את נייג'לה סוחטת בעדינות ליים, מביאה אל בין שפתיה דובדבן בשל או לוקקת שוקולד נוטף מאצבעה.

ספרה של נייג'לה, שיצא לאחרונה בארץ (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר), נושא את שמה של תכנית הטלויזיה: "נייג'לה נותנת ביס".

הספר מתאפיין בכמה קווים מאוד ברורים. קודם כל, במתכוון, הוא לא מקיים את החלוקה המסורתית של מנות ראשונות, עיקריות, תוספות, קינוחים. החלוקה היא יותר של "מצבי רוח" של נייג'לה ("אוכל מקודש", "סוף שבוע של בישול איטי", "ימים גשומים", "אוכל מנחם" וכאלה). נשמע מעט פלצני, אבל צריך להבין את הקונספציה מאחורי הספר. הספר של נייג'לה בא לא רק ללמד אתכם לבשל, הוא בא גם לשקף סגנון חיים.

החיים שלנו מהירים, קצביים, לחוצים. מצד שני, רמת החיים עלתה, ועמה גם הציפיות שלנו מאוכל. זו כבר לא בושה לדרוש וליהנות מאוכל גורמה. יש עוף, אפשר להכין קונסומה. מצד שלישי, ברור שאף אחד מאיתנו לא יוצא כל יום למסעדה, בשל ההשקעה (בהופעה, כסף וזמן) הנלווית לכך. מצב דברים זה יוצר, באופן טבעי ומתבקש, דרישה למתכונים זריזים ופשוטים יחסית, שאפשר להכין מחומרים זמינים במטבח הביתי, ומנפקים תוצאות 'גורמה'. ובפינה הזאת בדיוק ממתינה לכם נייג'לה.

ראשית, חומרי הגלם. הדגש הוא על חומרים זמינים. רוב חומרי הגלם יהיו כאלה שנמצאים בבית או שאפשר לקנות בדרך הביתה. יותר מזה, בגרסה העברית של הספר הקפידו לכלול חומרים שנמצאים בארץ ישרואל (וכך נמנעים מתכונים, כמו אלה שכלולים בספריו הנפלאים של השף הערום, הכוללים מרכיבים שאינם בנמצא בלבנט, ומותירים את הקורא הבשלן עם חצי תאוותו בידו). ולא רק זאת, נייג'לה טורחת להדגיש כי המתכונים הם רק המלצה, וניתן - ואולי אף מתבקש - כי הזמן יוליד גרסאות פרטיות של הקוראים, ואין לכן כל קושי להשמיט או להוסיף מרכיב זה או אחר למתכונים. לשם כך, כל פרק מסתיים בשני עמודים עם שורות ריקות, שממתינים להערות בכתב יד. אכן, פרקטי.

אחרי שאספתם את המרכיבים, נייג'לה תלמד אתכם איך להפיק מהם את המיטב. כפי שציינו לעיל, אל תחכו למהפכה. גם אל תחכו למתכונים מתוחכמים ויצירתיים. כמו שאמרנו, אוכל פשוט, משודרג לכדי 'גורמה'. בחלק מהמתכונים השדרוג יבוא בדמות טוויסט במתכון (למשל, ירך חזיר מעושנת בקוקה קולה; מניסיון, מצוין גם עם עוף במקום חזיר), בחלק אחר זה שילוב החומרים (למשל, סלמון עם ג'ינג'ר, סויה, חומץ אורז ושמן שומשום), ולעיתים זה יהיה פטנט בנוגע לאופן הבישול (הטריק ב'קלמרי במלח ופלפל' למשל הוא לכתוש את המלח והפלפל ביחד בעלי ומכתש, במקום לגרוס אותם כמקובל). במתכונים, ברוח הגלובליזציה שנושבת כעת, ניכרות השפעות מכל העולם (כך ניתן למצוא בספר קרם ברולה לצד מרק עוף עם קניידלך).

לפני המתכונים, תתרגלו, נייג'לה בדרך כלל תפטפט אתכם, ולא מעט. שורות רבות הוקדשו בספר להגיגיה של הכוכבת (היא קצת שכחה שמדובר בספר, ולא בתכנית טלביזיה). יש כאלה שייתכן שיאהבו את הרעיון שהמתכון אינו מוגש כשלעצמו, אלא בתוך הקונטקסט שלו. אני מצאתי את זה לעיתים קצת מייגע. יתר על כן, ההקדמות הארוכות למתכונים, הביאו לכך שחלק מן המתכונים, מתפרשים על פני יותר מעמוד אחד. מותח? כן. פרקטי? פחות.

בין לבין, כשתדפדפו בספר כדי לבחור את המתכון שמתאים לכם להכין (וכאמור, תהיו חייבים כי החלוקה למתכונים בספר איננה טריוויאלית, והמנה העיקרית שאתם מחפשים יכולה להסתתר למעשה בכל אחד מפרקי הספר), אתם תיהנו מהתמונות הרבות שבספר. רבות מהן פרושות על פני עמוד שלם. גם הצילומים, אגב, אינם של מנות מפוארות, שלוטשו היטב לקראת הצילום (כולל שימוש ב"איפור"), אלא של מנות "אמיתיות", לעיתים תוך כדי הבישול. וגם תמונות מעוררות תיאבון של נייג'לה עצמה (בתמונה אחת, סוריאליסטית משהו, היא לבושה חלוק חושפני, ליד מנגל, הופכת 'עופות משוטחים על האש'. בחיי). הו נייג'לה, תני לי ביס.

בסיכום, מי שאוהב לאכול טוב, ופתוח לאוכל מסגנונות שונים, אך אינו אוהב - או שחסר את הזמן - להשקיע שעות בהכנת מתכונים בעלי חמישה שלבים, ימצא בספר את מבוקשו.

בבה