על תאנים ותשוקה

"רבי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, ראה עזים שאוכלות תחת תאנים. והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העזים ומתערבים זה בזה. אמר: 'זהו זבת חלב ודבש" (כתובות קי"א(

בקיץ היינו נוסעים מוקדם בבוקר לים, לחוף אכזיב, לבילוי משפחתי של כל היום. המתכונת הייתה קבועה, מגיעים, תופסים את השמשייה של הדרום אמריקאיים מכרמיאל, הילדים הולכים לתפוס גלים, קצת ללגונות הקטנות, ולא ממש ראו אותנו עד לצהריים. כולם חיכו לאחרי זה - לארטיקים. אני דווקא חיכיתי לנסיעה הביתה, כי בקטע הכביש שבין צומת מגד'ל כרום ודיר אל אסד, מכרו תאנים. עד היום הם עומדים בצידי הדרך, נערים צעירים מחזיקים דליים שחורים בידיהם וצועקים "תינים תינים". בימים שעוד נסענו ברכבים לא ממוזגים הקריאות האלה היו כמו פרומואים לפרסומות של טעם. ידעתי שנעצור ליד עץ האקליפטוס הגדול, שנקנה דלי אחד של תאנים בשלות בצבעים של ירוק רענן וסגול עמוק ולמרות שהם לא שטופים אני אצליח להגניב אחד ולטעום עוד לפני שנגיע הביתה.

בין שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו, הכניסו את התאנה - פרי קסום, מלא עוצמה, חושניות, יופי טעם ומסתורין. צורתו כשל טיפה גדולה, המחכה שילחצו אותה מלמטה, ואז כמו בהתפרצות של תשוקה וצבע הוא שופע חושניות ותאווה במילון צבעים של סגול וורוד ואדום, וגרגירים שמתפצפצים בין השיניים בתוך הרכות והמתיקות של הפרי. אני לא ממש יודעת על מה חשבו הרבנים כשהכניסו את הפרי אל הטנא, אבל מכיוון שזה עוד קדם לציורים של ג'ורג'יה א'וקיף, ולהתעוררות המינית של שנות השישים, ברור לי שלפחות היה שם איזה אחד שהבין עניין.

תאנים טריות טעימות כמו שהן, אבל הן משתלבות טוב מצד אחד עם קינוחים, בשל המתיקות הדבשית שלהם (את טריות התאנה בודקים ע"י הפיכתה ואם נובעת ממנה טיפה של דבש, הרי היא מוכנה), ומן העבר השני גם עם פתיחת הארוחה. בתוך סלט של עלים ירוקים עם כל שילוב של רוטב ויניגרט עדין. גם אם תכרכו סביב התאנה אווז מעושן או פרושוטו מצויין תקבלו שילוב מרתק של טעמים. גבינות ותאנים זו אופרה בפני עצמה: המלוחות נפלאות. ותאנים שנחצו, נבזקו במעט בסוכר ונצלו קלות בגריל ומעליהם נוצקה גבינת מסקרפונה יוצר קינוח שאין טוב ממנו. כמובן שבבישול ארוך אפשר לעשות שימוש בדבלים (הוורסיה המיובשת של התאנה) אבל את זה נשמור לט"ו בשבט.

האקליפטוס כבר לא נמצא בדרך, והנערים כבר לא מכריזים כל מרכולתם אלא רק עומדים ניצבים ומוכרים את התאנים בקול אילם אבל בתמונה ששווה את כל המילים שבעולם. אין כמו טעמה של תאנה שזה עתה נקטפה מהעץ, לא צוננה יתר על המידה במקרר, לא נשטפה ארוכות תחת הברז, ואלוהים ישמור, לא קולפה, רק נלחצה מלמטה, נבקעה לשניים ונאכלה בשקיקה.