תחרות הברמנים

פעם, גברים אמיתיים היו שותים רק וויסקי או בירה מהחבית. נשים היו שותות בעיקר דאקירי תות, אורגזמה, ואם נלך ממש אחורה בזמן - פיזנג עם חלב (גועל נפש, אה). פעם, האלכוהול היה מייד אין איזראל. פעם, ברמן היה (בדרך כלל) משוחרר טרי, שחוסך כסף לנסיעה לחו"ל. היום, דברים נראים אחרת. התבגרנו.

היום ערבוב משקאות הוא מקצוע ותעשיה. המוני ברים איכותיים פועלים בתל אביב, זה לצד זה. היכלים מפוארים להגשת אלכוהול, המאתרים את הברמניות והברמנים הטובים ביותר, משתמשים בחומרי גלם הטובים ביותר ולא מתביישים לגבות 40 ש"ח לקוקטייל. המבחר אינסופי כמעט. הטובים שבברמנים ישקיעו זמן ומחשבה בהמצאת הקוקטייל השווה הבא. ברמנים הם השפים של עולם המשקאות. בהבדל אחד - הם לא ממוקמים מאחורי הקלעים אלא בפרונט. הם חלק מהתפאורה בכל בר, חלק מהשואו. אפשר גם להבין לבד איזה אגו אפשר לפתח בקלות, אחרי שבכל ערב אתה מוקף בהמוני בחורות שתויות, שמסתכלות בעיקר עליך.

אך טבעי הוא לכן, שארגון הברמנים הארצי הפיק לכל הבחורים והבחורות המאושרים האלה יום כיף, שבו יוכלו להדגים את כישוריהם ולהתחרות ביניהם, במעין הפנינג רב משתתפים. האירוע - תחרות הברמנים הארצית, התרחש ביום חמישי האחרון בגן הסלעים בגני יהושע. אני ומרב כחולת העיניים היינו שם. אני זוכר את הרוב.

כפי שציפינו, היה שם הרבה אלכוהול, ובמחירים סמליים.
במרכז התמקמה חברת 'הכרם', אשר באופן עקבי מעמידה בכל אירוע בריכה קטנה עם בחורות בבגד ים אדום וקטן (לא מספיק), שלא מבינות למה כולם מתלוננים על החום והזיעה. איתן בבריכה, באופן מפתיע, שכשכו גם גברים בלתי אטרקטיביים בעליל (בטח פרוטקציה). במתחם הבריכה מכרו קאמפרי מיקס, הטוב לדעתי מכל האלכופופים (קוקטיילים לייט, מוכנים לשתיה בבקבוק). ליד, היה אפשר להוריד שוטים של רמאזוטי במחיר סמלי (מגעיל קצת פחות מיגרמייסטר). ובהמשך, אטרקציה מרעננת - הביתן הלבן של וודקה אבסולוט. קוביה ענקית וגבוהת תקרה של מיזוג, באמצע החום והלחות. מוזיקת צ'יל אאוט נעימה ביותר וארבע פינות של וודקה אבסולוט. באחת מהן השיקו את הוודקה החדשה העומדת להיות מיובאת לארץ: אבסולוט LEVEL, וודקה פרימיום מצוינת באמת. בפינה שממול ערבבו קוקטיילים של וודקה, והיה שמייח.

אחרי ששתינו קצת, אפשר היה לראות מה באמת קורה פה. בקצה הגבעה הוצב שולחן לבן וארוך, מצויד בכל מה שברמן צריך. מאחור היה בר מצויד בהמוני בקבוקי אלכוהול. כל אחד מהמתמודדים נדרש להכין קוקטייל מקורי, בחמש כוסות זהות (כאילו, נניח, חמש בחורות התמקמו על הבר שלו בו זמנית, וכל אחת ביקשה ממנו "משהו מיוחד") בתוך פרק זמן מוגבל. רצינו לראות מקרוב, אבל מהר מאוד הבנו כי צעקנותו של המנחה נסבלת הרבה יותר מרחוק. תנועות ידיהם המיומנות והכשרוניות של הברמנים הוקרנו על מסכי ענק שהיו מפוזרים רחוק מספיק משולחן המבחן.

ההתרחקות מן הבמה והשיטוט בגן רחב הידיים גילו מקום נחמד, הרבה דשא ירוק והרבה עמדות שתייה. כך למשל עמדות מזיגה של הבירה המצוינת 'הוגרדן', שתופעלה בידי שורה של אינגות חייכניות, שופעות חזה, ולבושות כחול, עמדה של רד-בול, של בירה גולדסטר, ועוד ועוד, כמו בשוק האוכל, אבל של שתייה. אפרופו שוק האוכל, היה שם גם דוכן אוכל של קימל, שהציע מנות ב- 20 ש"ח (נשמע במקום, אבל ת'כלס הוא לא כל כך התאים לאווירה).

ואז חזרנו לתחרות פליירינג, וזה היה כיף. בדרך כלל לא תראו את הברמן בבר הצפוף והלחוץ לוקח בקבוק, זורק אותו מאחורי הגב, נותן לו לעשות שני סיבובים באוויר ותופס אותו בנון שלנט ביד השניה, לפני שהוא ממשיך להרכיב לך את הקוקטייל. בתחרות הזאת, זה כל העניין. כל אחד טום קרוז. ות'אמת, ביצועים מדהימים. ג'גלינג במיטבו, שנמשך 7 דקות לכל אחד מחמשת הפיינליסטים שהתמודדו בערב התחרות. אחלה.

צווחות המנחה המשיכו להדהד גם כשעשינו את דרכנו החוצה, בחזרה לחיים וליום העבודה שלמחרת. בשער היציאה חילקו עותק ראשון של גיליון חדש וחדשני: 'C2H5 - מגזין לתרבות אלכוהול עכשווית'. מגזין ראשון בארץ, למיטב ידיעתי, המיוחד לאלכוהול (לא יין) ותרבות אלכוהול. מעיון ראשוני הרושם הוא של מגזין מושקע ביותר, השם דגש הן על עיצוב והן על תוכן ברמה. ויש לזכור כי מדובר בגיליון בכורה. הלוואי שיצליח, מגיע לו.

ניפגש בשנה הבאה.

סלוט.