יום הולדת ל"אן"

בישול למדתי במסגרות חינוכיות בלתי פורמאליות, ודומה שלהבדיל מהחינוך הממוסד מרבית העושים דרכם במטבח, חותכים, קוצצים, מקציפים, מערבלם, מקפלים, מאדים ומקרימים, לומדים לבד, נעזרים בספרים, מחליפים מתכונים וטיפים בין חברות, כשההתחלה היא בישיבה ארוכה ליד אמא או סבתא על שרפרף במטבח. אבל יש כאלה לוקחים את החיים ברצינות, ועושים את זה אחרת.

אן אומנות במטבח היא אכסניה שכזאת, מרכז קולינארי לקורסים והשתלמויות לבשלן החובב. חובב אמרתי, טוב נו אז אחרי שלוש שנים של פעילות, ואין ספור סדנאות, וקומץ לא מבוטל של לקוחות מתמידים דומה שמושג מקבל משמעות שונה. כשהגעתי לחגיגות השלוש נשארתי פעורת פה. עמדתי בצד של האורחים, יחד איתי התקבצו צוות המורים של בית הספר בינהם זיהיתי מיד את בני סיידא האיש וספרי הבישול ואת אבי שקרל ממסעדת בליני.

הערב היה בסימן "ערב הפוך". הפעם התלמידים מבשלים. כמו במשחקי תפקידים הניחו השפים ומורים את סינרים והתרווחו סביב השולחן המשולש אשר עד היום הכירו צד הבסיס שלו, ומהר גילו שהישיבה על כ"א מהצלעות גם נותנת נקודת הסתכלות טובה על כל מה שקורה מסביב והיא גם טעימה מאוד. כל בשלן בחר את המתכון הפייבוריטי שלו, ביסק סרטנים של אייל לביא מפסטיס, מאפה כרובית גבינת קממבר ואגוזים, של בני סיידא, קומבינציות על בצק השמרים מהסדנא של מישי בלוג היו רק חלק מהדברים שהוצגו. וזה עוד לפני שולחן המתוקים. החגיגה הייתה גדולה ומאוד מפרגנת. ועוד דבר שגיליתי שמהרגע שאתם נכנסים למטבח אתם מפתחים לכם שיטה משלכם, ומיד אחריה יש לכם טיפים, ותמיד מישהו ישמח לקבל אותם.

אחרי האוכל, בין שלב הקינוח לקפה התחלו להתגלגל האנקדוטות, כמו בכל סיומה של ארוחה משפחתית. שמעתי על החברה מהעבודה ששלחו את הבעלים לסדנא, ועל בעל ששלח את אשתו והיא נורא נעלבה. על השף ההוא ששכח להגיע, או השיעור עם השף הצעיר שהתלמידים התבלבלו היום. על הפעם ההיא שהמזגן טפטף, איך התבלבלנו בין מלח לסוכר, והשמרים שלא תפחו, והאצבעות שניגנו חזק מידי במנדולינה, ועל הלילה ההוא שכולם נתקעו בקניון וכמעט נשארו ללינת לילה. חוויות שכאלה נשארות במשפחה, ככה זה כששתי אחיות, אסתי, וניצה, ("אן") מאמצות בכל יום לחיק המשפחה שלהן עוד ועוד פרחי בישול.

אז מזל טוב ליום ההולדת ועוד שנים רבות של בישול, אפיה ומה שביניהם.