לידיעת הרוחצים

אח - סיני, סיני. הארץ המובטחת.

חו"ל, אבל קצת אחר. זה קרוב, זה פראי, זה מדבר, זה ים טורקיז, חף ממי שופכין ושחקני מטקות. רביצה טוטאלית, חסרת מעש בשמש מלטפת ואפס אחוזי לחות. אבל גם, יוסיפו מיד שוכני החושות (קהל רחב ואיכותי), שירותים שמידת - אי - הניקיון שבהם מייצרת, כמעט תמיד, עצירות מיידית עם ההתמקמות בקמפ הנבחר, ו-אוכל גרוע.

ובכן, לא בהכרח. הטיול האחרון לסיני הוכיח שאפשר גם אחרת. נבהיר מיד, האמור להלן אינו מופנה לצרכני מלונות החמישה כוכבים (רדיסון סאס ודומיהם) הפזורים לעייפה לאורך קו החוף, הזוכים לתנאים טובים יחסית, אך מחמיצים את האווירה הנכונה לניקוי ראש בסיני. המידע מיועד לאלה שמבחירה מעדיפים את האפקט המזכך של ריצה אל תוך הכחול הגדול מיד עם אור ראשון (הזבובים לא ייתנו לך לישון מעבר לכך) הישר מן החושה.

קודם כל, חידוש. זה שבועות מספר שמסע התלאות לחצי האי (אגרת מעבר, ביטוח רפואי, בדיקת דרכונים וכו') כולל מעבר דרך המזגן של חנות ג'יימס ריצ'רדסון (ההוא מהדיוטי פרי). כמעט מבלי משים, אתה מוצא את עצמך מחזיק ביד את האלכוהול החביב עליך, שמח וטוב לב (גם בגלל המחיר) בדרך לחופש המוחלט. נדמה כי תמיד מותר היה לרפד את השהות בסיני באלכוהול מהבית, אך כנראה שהרעיון להיסחב עם בקבוק כל הדרך מתל אביב גרמה לכך שחזיון של כוסית ג'יימסון בשעת שקיעה בסיני (שילוב נפלא) היה נדיר. היום, זה אחרת.

בטיול האחרון, בקמפ איבהרים (על כך מיד), אנשים שתו קברנה סובניון רזרב של ברקן (בחיי) והורידו שוטים של יגרמייסטר קפוא (איברהים שמר עליו במקפיא). אנחנו התמקדנו בחברנו ג'יימסון. בקבוק (עם התווית הצהובה של הדיוטי הפרי) כמעט על כל שולחן. איש יקר ג'יימס ריצ'רדסון (מי בחר לו את השם הזה? נסו להגיד אותו במהירות חמש פעמים ברצף).

ולעניין הקמפ – אנשים שחזרו המליצו על איברהים. כ- 40 דקות מהגבול, אחרי ביר סוויר, לפני נואיבה. חתיכה של גן עדן. אם זכית בחושה על המים, אתה מלך. קשה להגיד מה בדיוק במקום נותן הרגשה של חופש מוחלט, אבל זאת עובדה (הדבר ברור לך מהרגע הראשון, גם אם איחרת את הטיסה כי ערב לפני זה היית בחתונה של חבר שלך, המתנת שעות בשדה התעופה לטיסה אחרת והגעת לקמפ גמור מעייפות). אם ננסה להסביר, נציין קודם כל את איבהרים (נשמה טהורה, שבעה ילדים, מאוהב באשתו כמו תיכוניסט מתבגר), את הספייס ואת הנקיון. גם האווירה רגועה במיוחד, מדובר במקום שקט המיועד לאנשים שאוהבים שקט. חוץ מזה, שירז טל הייתה כאן שבוע לפנינו. מי שמתעקש לנום במלון, יש אחד ממש בצמוד לקמפ. לידיעה, במועד שבו היינו בקמפ היה רק זוג אחד במלון. היתר היו בקמפ.

האוכל בקמפ איברהים בסדר גמור. התפריט השגרתי הנהוג בסיני (אחלה דגים, סלט, פלאפל, טחינה, "אורז עם ירקות", פיצה, בנקייק וסחלב), אבל יותר טרי ויותר טעים. בבחינת סוג של הישג נפרט כי אצל כל אחד מחמשת החברים (המקסימים) שליוו אותי נרשמו יציאות מסודרות. אבל - ולהלן מידע פנים - אפשר גם אחרת.

מרחק של דקות נסיעה מקמפ איברהים צפונה, בחוף הידוע כ-ביר סוויר, יש אוכל אחר, מעולה, גורמה ממש. אם תשים לב לשלטים שלאורך הכביש, נא פנו ליד השלט המציין : "HALF MOON". עם הגיעכם למקום נא פנו להאני או מחמוד, ומסרו להם חיבוקים ונשיקות מבבה. במקום הנקרא בשם "HALF MOON", יודעים לבשל אחרת. בגאווה, מוצדקת, נתלתה במרכז המסעדה כתבה ממוסגרת שאהרוני פירסם על המקום. עיון בכתבה מעלה כי האוכל במקום דיבר אל אהרוני, שנוהג לרדת מדי פעם לסיני לבישול של ארוחות משותפות במקום. מידיעה אישית, אהרוני (עם האישה והילד) אכן נוהג לפקוד את המקום.

אהרוני ממליץ על המגלובה (הידועה, בדיאלקט שונה, גם כמעלובה או מקלובה). פירוש המילה מגלובה הוא "הפוך", ושמו של התבשיל ניתן לו משום דרך עשייתו. מדובר בתבשיל המתבשל באיטיות בסיר, המכיל אורז, ירקות, בשר ותבלינים. בתום הבישול הופכים את הסיר על כבודתו לצלחת – ומדובר במעדן. מחזה נדיר בסיני – אוכל איכותי, טעים וגם שונה. מבדיקה מדגמית ניתן לומר כי גם שאר המאכלים המוכנים במקום הינם מהטובים שניתן להשיג בסיני. ו-הפתעה, הפתעה, השירותים במקום הם מהמעוצבים (והנקיים) שניתן למצוא בין הקמפים בסיני. שבעים ומרוצים חזרנו לחושה שלנו, לגמנו ג'יימס (כבר נהיינו חברים) לאור ירח, צחקנו שעות, והלכנו לישון (עד שהזבובים העירו אותנו).

לסיום נדגיש: כתבה, ואזהרה בצידה. קמפ איברהים שלנו. דיר באלאק להציף את המקום.