ולא נפסח אפילו על מנה אחת

"לא משנה כמה תתאמצו בסוף ימי החגים תמיד תשמינו" חכם סיני עתיק (או סתם אמא פולניה).

ימי החגים מביאים אתם אוכל, המון אוכל, ימבה של אוכל. ואין זה משנה כלל אם אתם במומנטום מעולה של הדיאטה, אם בחדר כושר מכירים כבר כולם מכירים אתכם ואם גזר וחסה הם חברכם הטובים ביותר, בחגים תשמינו. יש מן אווירת קונספירציה כללית שמטרתה להוביל אתכם לעבר מידת מכנסיים אקסטא לארג' ללא התחשבות בתוצאות המרשימות שהושגו עד כה.

זה מתחיל בארוחת ערב החג עמוסת המטעמים ו8 המנות הראשונות 12 העיקריות ו 345 הקינוחים שבה.
ונניח שצלחתם אותה בהצלחה, למחרת יש על האש: שיפודים, כנפיים, סטייקים, קבב והמבורגר, לצד החומוס, טחינה, חצילים מטבוחה ושאר מכשולים. עוד לא נכנעתם? חכו לארוחת ערב מחודשת עם השאריות של אתמול (העוף בתפוזים עושה קאמבק).

למי שמנסה לברוח מהבית אפוף המאכלים צפויה בעיה קשה בשטח הפתוח (ניחוחות המנגל), על כן הולכים למקומות סגורים. ושם בתוך הקניון זה תורם של הפיצה (קמח מצה), סושי, קרפ צרפתי (קמח תפו"א), גלידה, המבורגר (לחמניה מפוררת), שווארמה. אין לאן לברוח האוכל סוגר מכל כיוון, מי מסוגל לאכול סלט במתקפה שכזו?

החג השני הוא בסימן תמות נפשי עם פלישתים, את כל הקילוגרמים שעבדתם עליהם כה בהצלחה כבר מזמן החזרתם לבורא (ולג'ינס), השרירים רפויים, יד ימין כבר לא עובדת על המשקולת כי אם מחזיקה פולקע, האויב תפס אתכם חזק.

ואחרי שנכנעתם וטרפתם וזללתם בתחושה של "טוב רק פעם אחת ומחר נחזור למסלול", צריך להזכיר נקודה קטנה וכואבת: לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל חג פסח יש מימונה...