אז חשק לו הנורבגי בארוחה מהמטבח הסצו'אני, שידוע בחריפותו. חשבתם שהנורבגים הקרים אוכלים רק תפוחי אדמה ודגים? ובכן, הנורבגי הזה אוהב חריף. אחרי חיפוש קצר (באינטרנט, אלא איפה) מצאנו יעד - The Red Pepper.
המסעדה ממוקמת באזור הצבעוני של Times Square (לא במנהטן, אלא בהונג-קונג), היא ותיקה ומוערכת וזכתה במשך מספר שנים בפרס המסעדה הסצ'ואנית הטובה בהונג-קונג. על הנייר (ליתר דיוק על מסך המחשב) זו נראתה כמו בחירה טובה.
העיצוב הפנימי כמעט ולא השתנה מאז פתיחת המסעדה ב-1970 והדבר היחיד שנוסף מאז הן התעודות המעידות על הזכייה בפרס, שמוסגרו על הקיר. היינו רעבים ולא נתנו לעיצוב והאווירה הכבדים משהו להפריע לנו להתמקם ולבחור מהתפריט העשיר.
המוצא שלי (לא תימני ולא הונגרי) ושל ידידי הנורבגי מנעו מאיתנו מלבחור את המנות החריפות ביותר ולכך סייעה המלצתו של המלצר, שחשב ששני הלבנים האלה לא יסתדרו עם הצ'ילי הסיני. חלקנו מנה של בקר וירקות ברוטב צ'ילי (חריפות גבוהה לפי המלצר) ומנה של שרימפס ברוטב שום (חריפות בינונית לפי המלצר, שבשום אופן לא רצה שניקח שתי מנות בחריפות גבוהה והסתבר שהוא ידע מה הוא אומר).
השרימפס היו טובים והרוטב עשיר. אחרי שני ביסים מהבקר, שנינו התחלנו לדמוע – מסתבר שהסינים יודעים לבשל חריף. כמגן בפני החריפות לקחנו מנה אישית של אורז מאודה ובנוסף מנה של אטריות עם פטריות. אלה לבדם לא עמדו בפני החריפות ובכדי לכבות את האש, שתינו מהבירה הסינית המצוינת – Tsing Tau. בשלב הזה אני ויתרתי והנורבגי סיים בשמחה את החריף החריף הזה.
מי יודע, אולי הסבא של הבבא שלו היה תימני?
כתבות נוספות של אמיר שובל
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת