אני אוהבת חורף, ועם השנים אני מגלה עוד כמה משוגעים בוגרים לקיפצוצים בין השלוליות ודילוגים בין הטיפות. זו העונה להוציא את התרמוסים, מעילי גשם קלי משקל ומונעי רטיבות ושמיכות עבות. לארגן תיק שמכיל סכין חדה, גביעי יין, מפיות וצלחות ולצאת לטבע, אחרי הכל ישראל אינה אירלנד וימים של שמש, בעיקר ימי שישי, אינם מצרך נדיר בחורף המקומי (בשבת זה פחות כייף כי כולם נוסעים ויש פקקים מעצבנים).
מה עושים? נוסעים קרוב לבית, הפעם האחרונה הבחירה הייתה הרי ירושלים, יום שישי, קצת קריר, יצאנו קצת אחרי 10:00, התחנה הראשונה הייתה הצטיידות קולינרית. מה שנפלא הוא שיש המון מקומות שאפשר לאסוף בהם אוכל לפיקניק בלי להתכונן מראש.
עצרנו באבו גוש, בייגלה טרי מלא שומשום וזעתר ריחני, ובמקום החומוס המסורתי, ביקרנו בגבינות אבו גוש, מחלבה קטנה וסימפטית של גבינות עזים עם מבחר מצוין של גבינות, וגם גבן שמספר סיפורים על גבינות רועים טורקיות שהיו השראה לגבינה בשם "אלי" וגבינה לבנה קשה שנקראת "ליבי".
קנינו לבנה מצוינת כמה בקבוקי יוגורט, צנצנת זיתים שחורים מקומטים, ריבה תוצרת בית ואפילו בקבוק יין. נסענו לקריית יערים, קצת מקאברי אבל יש שם בית קברות שעבורי יש לו ערך סנטימנטלי, ישבנו שם על שמיכה משובצת, נשאנו מילותינו לרוח, השמש כבר עמדה באמצע הרקיע והתכוננה לצלילה לעבר המערב. חזרנו לפנות ערב הביתה, לעיתונים, לתוכניות הבישול ולגשם שעלה מן הים, אוהבים את החורף יותר מתמיד.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת