מוצאי שבת, השעה 22:30 ואנחנו (אני ובת לוויתי לאותו ערב) עושים דרכנו במכונית ברחובות תל אביב, בלי תכנית פעולה מוגדרת (ובלי מזגן...). כולנו היינו שם- "אני אבוא לאסוף אותך ונחליט לאן הולכים" הופך די מהר ל"טוב, בואי ניסע, נחליט כבר בדרך" שבמרבית המקרים משתנה ל"כל פעם אותו הדבר איתך. בפעם הבאה קובעים מראש או שלא יוצאים" . אז זהו, שהפעם לא.
טלפון אחד קצר לחברה ("את לא מאמינה, אנחנו מסתובבים כבר שעה") והיה לנו שם ביד- "הזירה". דאנס-בר במתחם הסינרמה. כששאלנו איזה סוג מוזיקה מנגנים שם ענתה החברה שהיא לא ממש יודעת. "כל יום יש שם משהו אחר, אף פעם לא הייתי שם במוצ"ש". מבט זועם אחד של הגברת וההססנות שלי הפכה להתלהבות פראית. "קדימה, לזירה".
כשהגענו למקום השעה כבר הייתה אחת עשרה. שלט מואר באדום קידם את פנינו וכך גם מגרש חניה ענק. מבט חטוף במכוניות שחנו שם הבהיר לנו כי כבר יש מספר לא מבוטל של אנשים בפנים ומבט חטוף עוד יותר בתור שהשתרך בכניסה גרם לנו לתהות איך לא היינו כאן קודם. כל פתיחה של הדלת נשאה עימה רוח צוננת מהמזגן שבפנים והדים של מוזיקת ריקודים דרום אמריקאית. כן חברים וחברות, מוצ"ש הוא ערב סלסה.
כמה דקות אחר כך כבר היינו בפנים. את המציאות התל אביבית השארנו בחוץ. אבל ממש בחוץ. המקום עצמו מעוצב בסגנון שמשלב מראה ניו יורקי עדכני עם קריצה לכיוון הדרום אמריקאי (קובה קפצה לי לראש משום מה). סקירה קצרה של המועדון מבפנים הראתה שמישהו שילם הרבה כסף כדי שלאנשים יהיה נעים בעיניים: בר ענקי ומצויד אותו פוגשים מיד בכניסה, מראות על הקירות, רצפת פרקט לרוקדים, שולחנות וכורסאות לאלה שלא רוקדים (ולאלה שרקדו והתעייפו) ואפילו מסכי ענק (MTV באחד, "שיעורי סלסה" למתחילים בשני. די משעשע אם לומר את האמת).
שעה וחצי (ובערך 4 דרינקים אח"כ) התחלנו לקלוט את ה-vibe של הערב: רקדנים מקצועיים שבאים להראות, רקדנים מקצועיים פחות שבאים ליהנות, זוגות שבאים לחזק את הקשר וגם בודדים שבאים לחפש קשר לחזק- כולם רוקדים עם כולם, וכולם, איך שהוא, מכירים את כולם. אפילו אנחנו נסחפנו וחייכנו לאנשים שאנחנו לא מכירים. זוג אחד שהתיישב לידנו סיפר לנו שהמקום מארח לא רק ערבי סלסה. יש גם ערבים של ריקודי זוגות ושורות (כן כן, יש כזה דבר. אנחנו לא ידענו...), ערבי דאנס, הופעות חיות של להקות ואפילו ריקודי שנות השישים. סוג של אקלקטיות.
אנחנו נשארנו שם עוד די הרבה זמן ואפילו ניסינו כמה תנועות שהזוג מהשורה הקודמת ניסה ללמד אותנו (אתם לא באמת רוצים לדעת). היה מצוין. אפילו לקחנו כרטיס ביקור (ונדמה לי שמישהי אפילו הכניסה את המספר לזיכרון בסלולרי שלה).
לסיכום: על מה דיברנו- "הזירה", דאנס-בר ברחוב יצחק שדה 45 (ממש צמוד לסינרמה)
מוטיב- משתנה. שווה לבדוק מה יש בכל ערב.
חניה - בשפע.
אלכוהול- את הבר הזכרתי?
לרעבים- בסופו של דבר זה בר, אז אל תצפו לכתף טלה עדינה בציפוי פירורי
פרמז'ן מאודה ביין מרסלה, כי אין (וממש לא צריך להיות). יש סלטים
מצוינים, טוסטים וסתם נשנושים על הבר.
משפט שנחקק בזיכרון – "אני מנסה לסובב אותה ימינה והיא הולכת לי שמאלה.
עצמאית נהייתה לי זאת".
כתבות נוספות של אבי ג'יבלי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת