נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
לכתוב בקצרה על לאוס זו משימה בלתי אפשרית, ואותו כנ"ל על האוכל המקומי. קשה לתאר את חוויית האכילה במקום בלי לתאר את האנשים המדהימים, האוירה החמה והאמיתית שמקבלים תיירים, מבלי שירגישו מסחריות ואינטרסנטיות בצד השני.

לאוס עצמה היא מדינה יפהפיה, ציורית ורגועה (באופן אירוני להיסטוריה רצופת ההפגזות שלה). לעומת שכנתה היפה, תאילנד, שגילתה מזמן תיירות מהי, ואת התייר הישראלי שעבורו למדו המקומיים עברית, בלאוס התמימות היא מוצר שעדיין קיים, למרות שקשה להאמין, וכאשר תושבי המקום מנפנפים לשלום כל פעם שרואים אותך, הם באמת מברכים לשלום ולא רצים בעקבות הכסף שלך.

הארוחה המקומית שנפל בחלקי לסעוד, במהלך טיול שטח, מוקמה בבקתת עץ ציורית, באמצע שומקום ובאותה נשימה, במרכז השקט הנהדר שמרחבי המדינה מציעים. לפתיחה הוצע מרק במבו- עם קני במבו רכים וטעימים, לצד סלט לאו מסורתי, שמזכיר מאוד סלט ירקות רגיל וישראלי, אך בנוסף לירקות הסטנדרטים, מוסיפים הלאים ביצה קשה (סגנון ניסואזי), מיונז ובוטנים.

בהמשך העמיסו על השולחן מנות עיקריות כמו ה"לאאפ", בשר קצוץ עם ירקות, ירקות מאודים ולצד הכל עגולי אורז דביק (סטיקי רייס), שזהו אורז מאודה המיובש בשמש בתבניות עגולות (גרסה מקומית לפיתת הניגוב).

הקינוחים המקומיים עושים פלאים למוצרים בסיסיים- בננה אפויה על מקל, תענוג של יום עצמאות. מנה עמוסה יותר בסוכר היא קערת אורז דביק, חלב קוקוס ובננה, אבל חובה לטעום כדי להאמין (המילים אינן עושות צדק עם הטעם...)

לכל אורכה של המדינה, בעיירות הקטנות או ב"ערים" המעט יותר מפותחות, תמצאו דוכני באגטים ארוכים מרוחים גבינה (שרידים ממשיים מהתקופה הצרפתית) מראות סוריאליסטיים של ילדים יחפים ומוזנחים, מציעים בחיוך באגטים טריים, מנקדים כל צומת. בלואנג פראבאנג, עיר באזור היותר צפוני של המדינה, הסוריאליזם גובר, כאשר בתום נסיעה מאתגרת של כשבע שעות מהעיירה הקודמת, במקרה שלי ואנג ויאנג, מאפיות עץ צרפתיות מעטרות את הרחובות.

שמשיות צבעוניות מעטרות את הרחובות הקטנים ומצלות על הסועדים בבתי הקפה. תוכלו לאכול ארוחת בוקר של שייקים טרופיים וקרפ עם אוכמניות או מאפינס בננות ולא להאמין שאתם באותה מדינה מתפתחת. השילוב של מקדשים, נהרות רחבים, צריפים, המזרח הרחוק ובתי הקפה האירופאיים ייחודי ונהדר. אבל אל תחששו שהמקום מאבד מהאותנטיות שלו. זוהי רק אתנחתא מהחום וטבע הפראי. ברגע שתעזבו את העיירה תיפגשו את המרחבים האדירים ורק לעיתים, תוכלו להזכר באירופאיות ובמערביות, בעזרת הבאגטים.
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER

כתבות נוספות של טובית נייזר

יאללה טורקיה!
קיץ מתוק בקקטוס
עסקית בסיפוד מרקט
לאן נעלמו שני החטאים?
מה שלום המרפסת?
מחכים לאליהו
איך להפריד מפיות, ומהר.
לזכר ימי הוירוס
מהמטבח של אביבה אבידן: סירים לצד שירים
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר