כשבר כוכבא נלחם ברומאים לא הייתה לנו מפת
דרכים, לא נקבעו אבני שפה, ולא הגיעו לארץ
יועצים מדיניים. היו כמה פילים (ולא בקנה),
שניים שלושה אריות, מגיפה ורוח לחימה אמיתית.
הדלקת המדורות סימנה את נקודת המפנה,
הלוחמים הפסיקו למות מהמגיפה, ובר כוכבא
שיסע את האריה והפך לגיבור היום. אנחנו
מציינים זאת בכמה אופנים, מספרים את ראשם
של ילדים בני שלוש המעפילים שבוע מראש
לפסגת הר מירון, הגברים שספרו עומר ושכחו
להתגלח עושים לנו ולחברת ג'ילט מחווה אנושית
נפטרים מזקנם וחוזרים למראה מסוקס ומלא זיפים,
יוצאים לקרבות על עצים למדורה, נותנים ללחות
להגיע כדי להתחיל את עונת החתונות, עושים על
האש ומתאהבים. אני התאהבתי בל"ג בעומר,
פעמיים, בהפרש של המון שנים, פעם במהלך
מדורה ופעם במקרה. תמיד אמרו לי שאני שוברת
מסורות. יכול להיות שהכוונה הייתה שבל"ג בעומר
הייתי צריכה לסגור עסקה ולהיות תחת חופה אבל
בינתיים, לפחות השנה אני אחראית על הפקת
החלק הקולינרי של הערב. מדורה לא תהיה, שירה
בציבור כנראה שכן (לידיעת החזאים והימאים בים
כינרת) וכך גם אוכל ובשפע. אחד הלבטים הם סביב
השאלת מה יותר חשוב, הפיתות או המילוי. כבת
גאה לעם היושב בבואנוס-איירס, המילוי הוא העיקר,
ואם אפשר בלי פיתות בכלל, אפילו עדיף, האמת
שאצלנו מוותרים על כל הסלטים והצ'יפסים של
העולם כשיש פרה על הגריל.
אחרים, בלי להזכיר שמות, טוענים שפיתות זה
חובה, אחרת מה יהיה בגורלו של החומוס אחיו
התאום? בשאלת המסורת של הילדות יש דברים
שנוותר עליהם, מסורת תפוחי האדמה על חוט
ברזל או עטופים בנייר כסף (הידעתם שזה מסרטן)
ננטשו, וככל הנראה שלא נחכה שהפינג'ן ירתח
פעמיים, אולי יהיו שיפודים של מרשמלו, ואולי
יהיו כאלה עם חלומי וירקות (שונאי הפרה המשוגעת
ושלל מאכלים בעלי אבאמא), אבל חדוות החג,
בנוסח צפון תל אביב נשארת בעינה, גם אם לא
שורפים בובה של המן במרכז הגינה, וגם אם לא
מקנחים בכיבוי צופים, אלא בטירמיסו ומוס תפוחים
והולכים לישון מוקדם, כי מחר עובדים.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת