אוכל של חולים

החורף הגיע והפעם נפלתי למשכב, יש אומרים שזה בגלל שישנתי בלי גרביים (איך הם יודעים?) ואילו אני יודעת שזה בגלל שויתרתי על החיסון נגד שפעת. כך מצאתי את עצמי במצב סמרטוטי לחלוטין, מקבלת בהכנעה את ההנחיות הפולניות של הסובבים אותי, שחובה לשתות הרבה, אבל לא חם מידי כי אדום לך בגרון (אופס.. מחלקת התה הצטרפה למעגל המובטלים), ולא מים מהמקרר כיתהיי חולה יותר. תרופת הפלא של מרק עוף איבדה את כוחה כשתנובה הפסיקה להכניס אנטיביוטיקה כבר בשלב הלול, זה ואיבוד זמני של חוש הטעם השאיר אותי במצב נואש.
לעזרתי נחלצו, ועל כך תודה, חברה אחת טלפונית שטוענת שבה לא נדבק כלום, אמהות (לא רק זו הביולוגית שלי אלא גם כאלה של ילדים אחרים שנפל בחלקם להיות חברים שלי), ודודה אחת ממוצא הונגרי, חובבת פפריקה בצל ושום.
התוצאה, המקרר שלי מלא כל טוב עדלהתפקע, כמות הסירים ששוכנת בכיורו על המייבש מזכירה לי כמה ביקורי תודה אני צריכה לעשות ומסקנה אחת ברורה - אין כזה דבר אוכל של חולים. כי כשחולים על אמת, עייפים מידי כדי לאכול ורק רוצים לישון (ותפסיקו למלא אותנו בתה כי קשה לנו לקום לעשות פיפי) לאחר שהחום עובר וההזיות מתחלפות במציאות לא פחות הזויה, מתחשק דווקא לאכול משהו קצת יותר סקסי ממרק עוף ללא תבלינים, טוסט וקולה בלי גזים, אורז לבן בלי מלח ושאר קומבינציות שלא יטרידו את מערכת העיכול. עכשיו שמאחורי 2 קופסאות של טישו קלינקס רך במיוחד עם שלוש שכבות וקרם לחות, אף שמתאושש מעודף תשומת לב וגרון שמצליח להוציא צלילים שאינם נשמעים כמו פילפלון מהספארי, הכי בא לי סטייק. שתהיו לי בריאים.