השנה החדשה

הגיע תורי לסכם את השנה.נתבקשתי לכתוב טור שיציין את הלילה שבו אנו נפרדים מאיזור חיוג 02 ועוברים חזרהלגוש דן, ועלו לי הגיגים, שאולי השינוי יעיד על עזיבת הדברים שברוח (הקודש) וחיבור לחומר (עד כמה שתל אביב עונה להגדרה). החגיגיות שבהחלפת שנה ויסלחו לי על ההשוואה, דומה לזו של החלפת חיתול לתינוק, סוף השנה שנגמרת תמיד מסריחהוכבר נמאס ממנה, ואז מתקבלת אשלייהשל משהו נקי ויבש (שעד מהרה יתמלאויעלה קבס כמו השנה שקדמה). ובכל זאת לקראת היום הגורלי מתחילה התרחשות במעגלים הסובבים אותי. עולם הרווקים נכנס לתזזית, אם כבר נקלט בתודעה שהחורף הגיע, הנה מגיע הבוסטר שמניע את כולם לתפוס מחסה תחת הפוך, ואם אפשר לא לבד. בשבוע האחרון, כך גיליתי, נרשמה תנועה ערה באתרי הפנויים ועלומפלסי הפניות. במקביל התחילו הפרסומיםלכל האופציות לערב המעבר. זה מתחיל ממסיבות שכל אחת מבטיחה שתהיה הכישווה בעיר ונגמר במסעדות שמציעות את תפריטיהן המשובחים ביותר (במחירים קצתגבוהים בהתחשב במיתון ובשפל הרוח). לזוגות הקבועים או רחמנא נצלן הנשואים זוממש סיבה למסיבה, סוף סוף יש אירוע, שאפשר לכבודו להסיר את בגדי הבית, למרוח איפור, להתיז אפטרשייב ריחני (זהשהיא קנתה לך בראש השנה ולא היה לךאומץ ללבוש אותו לעבודה) ולהגיע למחרתלמשרד עם הבעת פנים של רווקים (שידעושיש לכם חיים). כל אלה מביאים אותי לשאלה האם הכל נעשה בשביל הנשיקה. ואם כן אז מה עושים עם הארוחה, זאת אומרת האם לוקחים בחשבון את מה שאוכלים לפני שמסתערים בנשיקה סוחפת חושים? תודושאפילו לאוהבים לא נעים שכל השום מןהחצילים מגיח להדרן. תנסו דפי ליסטרין או טיק טק לפני וריח הרעננות ימנע מבוכה.לא ברור איך תתחיל אצלי השנה החדשה, אבל עד אז אני שולחת לכולכם ברכה, שתבוא עלינו שנה טובה, שירדו גשמים ויעלו המפלסיםושהזרימה היחידה תהיה בנחלים. שהאוכליעלה על שולחנם של כולם, ושכבר יורידו את הפטה כבד וריבת בצל מהתפריטים וחוץמסופלה שוקולד ימציאו עוד קינוחים משמחים.שהיין יבגיר בחביות, והבשר יתיישן במקררים,ושכולם (נשואים ורווקים) ייהנו מהמון חיבוקיםועוד לא מעט נישוקים.