בחשכת ליל יום רביעי שעבר, כמה שעות אחרי אחד מי יודע, כמה וכמה כוסות יין ואלפי קלוריות מיותרות, גמעה הסוויפט שלנו את הקילומטרים המוכרים של כביש הערבה, דרומה לבירת המדבר הבלתי מעורערת (סליחה באר שבע).
היה טוב באילת, אפילו טוב מאד, למרות המוני הצובאים על פתחה אבל נתפסנו שולחים כמה פעמים מבטים כמהים דרומה (עוד יותר דרומה) אל עבר חולותיה הלבנים של סיני, ימה הכחול של נואיבה וערסליה המפנקים של דהב.
עוינות פתאומית, כתוצאה של האינתיפאדההנוכחית, הבריחה אותנו משם ונותרנו ללא תחליף(איפה עוד יגישו לך נקטר מנגו אלוהי, ארוחת בוקר מדהימה פנקייק וסחלב חם במרחק שני סנטימטר מקו המים?).
אולי בגלל שאילת היתה באמת מלאה עד גדותיה ואולי בגלל שהמצב נרגע קצת, בפסחהאחרון ראינו כבר ברבה יותר מניצניםשל חזרה למקורות. אז לשנה הבאה בדהב.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת