דומה שלא משנה עד כמה אני מנסה לחמוק מלכתוב על העיר הזאת, תמיד אני מוצאת שעוד לא אמרתי די. יש אנשים שניו יורק עבורם זה אוכל ספציפי, ריחות, קולות וצבעים שלא ניתנים לחיקוי מחוץ לגבולות האי מנהטן. כמו ישראלי שנוחת בארץ ורץ לחפש את החומוס והפיתות שלו (או חולי נפש שכמוני שרצו קוטג' של תנובה) יש מאכלים אופייניים לעיר הזאת.
הבייגל עםגבינת השמנת והסלמון, הוא אחד מהם, ונחשב לארוחת בוקר פופולרית בקרב המקומיים ומוכר על התיירים. גם הבוטנים המתוקים הקלויים שנמכרים בקרנות רחוב (ראו מורדות ברודווי לידהכניסה לאולד נייבי), הם התשובה האירופאית לערמונים. מבין מאכלי הרחוב, ניתן למצוא בשעות הצהריים רוכלים המציעים אוכל מהיר: קבאב (יווני), שווארמה (לבנונית) ונקניקיה (גרמנית).
הסביח עוד לא הגיע למנהטן אולי כי עובד עוד לא הצליח לתרגם את הטרמינולוגיה הידועה לאנגלית. בשבילי זה קפה בדיטי יוטי שבאפר איסט סייד, ומנה של מרק מספר עשרים וחמש ובקר מספר ארבעים ואחד בסייגון גריל.
לכל אחד יש את האוכל שלו ואת הניו יורק שלו, אז סעו והחליטו בעצמכם מה תאמצו מהעיר שישאיר לכם טעם שאליו אפשר להתגעגע.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת