להבין ייננית

רומן לסקר בעשר השנים האחרונות, עברה תרבות שתיית היין מהפכה של ממש. היין, אותו משקה שהיה כל כך מזוהה עם קידוש, ארועים משפחתיים, פרישות מהעבודה, או עם הארוע הצבאי התמוה שנקרא "פריסה", ויקום מי שלא זוכר את יין הפטישים הישן והטוב, הפך בשנים האחרונות למושא התעסקות, עניין ואפילו התעדכנות חברתית. אבל בימים אלו מתחזקת ההרגשה שהבעיה עברה לקיצוניות השניה. מומחי היין מפציצים את הצרכן במושגים עלומים (מושג העפיצות כבר הפך לקלאסיקה), מיני כינויים תמוהים (יין נשי במקצת, אך עם אישיות חצופה ושובבה), אשר אינם תורמים מאום להבנה ורק גורעים מההנאה. אז הנה מוגש לכם מורה נבוכים אשר יסביר מעט מן המושגים הבסיסיים הקשורים ביין. אפריטיף - מקורו מן המילה הצרפתית שמשמעותה הקדמה. זהו יין המוגש לפני תחילת הארוחה. היין בדרך כלל מוגז ולא מתוק מדי, ונועד לגרות את בלוטות הטעם לקראת הארוחה. דיג'סטיף - אחיו התאום של האפריטיף ומוגש בתום הארוחה. מקור המילה הוא גם בצרפתית ונגזר מן המילה שמשמעותה עיכול. הכוונה בדרך כלל ליינות מתוקים, אך לא כבדים במיוחד, כגון מוסקאט. טאנין - זהו החומר הגורם לצביטה בלשון בעת שתיית היין. הטאנין מצוי בקליפות הענבים וכן בחביות שבהן מיושן היין. הוא גם הגורם לעפיצות היין. עפיצות - מילה גדולה, אשר מחביאה מאחוריה בסך הכל את תחושת היובש הנותרת בחיך בעיקר לאחר שתיית יין אדום צעיר. משמעות המילה עצמה הוא מרירות ומקורה בעולם החרקים. העפצים הם שאריות של צומח סביב ביצים של חרקים שונים. סומלייה - לא, אין הכוונה לארץ האפריקאית המדברית. וממילא אין שם יין כלל. הסומלייה, בסגול, הוא מלצר היינות במסעדה. תפקיד הסומלייה אינו מסתכם רק בהגשת היין. במסעדות יוקרה, הסומלייה גם אחראי על קביעת תפריט היינות ולטיפול בהם. דקאנטר - כלי מעין כד, אליו שופכים את היין לאחר פתיחת הבקבוק. הפתח הרחב של הדקאנטר נועד להביא את היין במגע אינטנסיווי עם חמצן. המטרה היא לזרז את "נשימת" היין, כלומר את ריחו וטעמו. בוז'ולה - נקרא בעברית "הילולים". זהו היין שנוצר מן הענבים הראשונים שנבצרים. למעשה, זהו יותר תירוש מיין. במילים אחרות, אין ליין זה איכויות "ייניות" מובהקות וחשיבותו היא יותר סמלית-מסורתית מאשר איכותית. בקבוק בוז'ולה נובו עולה בצרפת לא יותר מחמישה פרנק ובניגוד ליינות אחרים, טעמו לא משתפר עם הזמן. מקסימום הוא הופך לחומץ.