יש חגים שהם פונקציה של גיל, חנוכה למשל הוא חג של ילדים. ראשית בעיניהם המכבים (ולא מכבי תל אביב) הם גיבורים ולהדליק אש זה משהו שבדרך כלל אסור ועכשיו חובה. תוסיפו את משחקי החג, ואת דמי החנוכה ובל נשכח את שמונת ימי החופשה. לקחתם נשימה? טוב, כי יש גם את ההופעות הבלתי פוסקות: מהפסטיגל ועד עלילות מי יודע ומה שמו.. לא רק שאנו המבוגרים קופחנו בימי החופש, אלא שלצד החג הזוהר הזה מצטרף תפריט של תענוגות, שבמרבית המבוגרים עושה שמות. והילדים: יוצאים ללא פגע.
ערב פרסום המדד הקלורי ואחוזי ההשמנה הטמונים בסופגניה אני כבר עולה קילו, עם כל ביס של לביבה חמה ומתוקה בטעמים עונתיים (הלהיט המסתמן הן לביבות הבטטה והכרובית) אני שוכחת את המכנסיים הצמודים ומחפשת דרכים ללכת עם טרנינג ולהרגיש אופנתית. הטף, לעומת זאת, מתרוצץ בין מעברי החציה בלי להסתכל שמאלה וימינה ורק טועם ונוגס ומטביע ילדותו בריבה. זה לא פייר.
השנה אני מפללת לנס, פח הכסף (שמן זה אאוט) שיספיק לי לחגוג שמונה ימים (לאו דווקא רצופים), שיסור החושך ויגורש ונתמלא אור ונהורה, שיבואו המכבים (או הפאור ריינג'רס או אפילו בר כוכבא) ויעשו קצת סדר בבלגאן הזה, ושלשם שינוי ייווצר חג אור שרק הגדולים חוגגים. משהו ששווה לגדול בשבילו. שמציע הזדמנות סוף סוף להוציא את הילד שבי לחופש, כזה שבו לשם שינוי רק הילדים הולכים ללימודים ואנו הגדולים נשארים בבית, מדליקים נרות, עושים אמבטיית קצף, אוכלים סושי או פילה מיניון ורואים טלוויזיה חינוכית.
זוהי פניה נרגשת למועמדים לראשות הממשלה, קחו את היוזמה והביאו את הגאולה. ועד שזה יקרה, (ואם בכלל) אני גאה להכריז שעם העליות בכל התחומים, עולה גם תפקידי בחנוכייה ומהשנה אני נר שישי. שיהיה חג שמח (לנוסעים ולנשארים), נהגו ובתבונה ושאו תפילה לימים גשומים.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת