יאלי. תורכי קטן-גדול.

יפעת צימרמן שעת צהרים. העיניים הטרוטות שלי הביעו נכונות יוצאת דופן להימלט מצג המחשב שנתון היה, כתמיד, מול פני הליאות. גם הבטן הראתה סימני מצוקה, ואני נכנעתי לשני האיברים הכה משמעותיים שלי בקלות יוצאת דופן. באזור הבורסאי של רמת-גן, עמוס לעייפה במקורות מזון ללאנץ' מבטיח (מי יותר מי פחות), נפתחה לפני זמן לא רב "יאלי", ואני רשמתי לעצמי חובה לדגום ולדווח לכל שותפי לגורל צקצוק המקלדת. מבחוץ נראה המקום מבטיח למדי. שולחנות קטנים בחזית דרבנו אי אילו בני אנוש ליהנות מקרני השמש שטרחו להפציע, וויטרינת הזכוכית של המקום הסגירה שגם בפנים לא פחות נעים, אז נכנסנו. יאלי, בר קפה תורכי על פי ההגדרה הרשמית של המקום, נאמן לארץ ממנה ינק השראתו, עיצובית וקולינרית, ומייד אגע בשני האספקטים גם יחד. בעיצוב, ללא כל ספק, נגעה יד מכוונת. הצבע השולט הוא אדום (והיום כבר הרבה ישראלים מכירים בעובדה, סופסוף, ויסלחו לי כל הצהובים, או שלא) וגם מקומו של הכוכב התורכי לא נפקד. על הקירות פרושות תמונות ענקיות, מרהיבות בעליל, שאובות מעולם התוכן התורכי, ובחלל פזורים כלים טורקיים אותנטיים, בכללם פינג'נים בגוון ברונזה, כלי עצום להכנת סחלב אמיתי (שעושים אותו משורש סחלב ולא מקורנפלור, כנהוג בדר"כ במחוזותינו!), ועוד כהנה. בירור קצר שערכתי, גילה כי בעלי המקום לא התעצלו, ויצאו שמחים וטובי לב למסע השתלמות בטורקיה, כדי ללמוד איך בדיוק עושים את הבורקס ההוא, כולל כל הניואנסים הכי דקים הכרוכים בעניין, וזאת על מנת לספק לחך הישראלי המפונק את הדבר האמיתי. כשנכנסנו פנימה נישא באוויר ריח מאפה טרי, ומבט קצר בעלמה המוכשרת עמה יצאתי לסעוד, הבהיר מייד את נטיותיה. "בורקס", לחשה, בלעה את רוקה, שיגרה לעברי מבע רעב ומאיים, ואני הנפתי ידי מעלה, ושיגרתי מבט מתחנף למלצרית החיננית שנענתה ברצון. ביקשנו אחד יאלי ואחד קומפיר , וגם סלט איטלקי (?), כדי לשוות לתפאורה משהו מן המראה החסתי האהוב. יאלי הוא בורקס במילוי עם ירקות, והמוכשרת רצתה אותו עם גבינת מוצרלה. רצתה וקיבלה משולש גדול, פריך להפליא, כזה שמתפצפץ בפה ומשאיר סימנים על כל המסביב, עתיר גבינת מוצרלה נמסה ועגבניות. בפנכה קטנטנה הוגש רסק עגבניות טרי, ומלפפונים חמוצים מתוצרת ביתית אמיתית ולגמרי מורגשת (שלושה עשר ש"ח). הקומפיר שלי (תפו"א במילוי) יכול היה להגיע במילוי גבינת שמנת ופטריות/סלמון, במילוי תרד או טונה, צ'ילי או צזיקי, אבל אני רציתי אותו עם לבנה וזעתר, וצדקתי. תפוח האדמה (שאלמלא ידעתי שקרוי קומפיר היה זוכה אצלי לכינוי קרטושקע, והמבין הפולני יבין), שהה טרם הגיעו לצלחתי בתנור לבנים, שעשה את קליפתו מושחמת, מתקלפת מעצמה, ואת תוכו רך ומשתוקק. הוא נחצה לאורכו והונחה עליו כמות נדיבה של לבנה חמצמצה וטעימה (שמונה עשרה ש"ח). הסלט היה בלתי טורקי בעליל אמנם, אבל שווה באותה המידה לפחות. קערה נדיבה, שבתוכה נחו שפע של ירקות רעננים, זיתים וכדורי מוצרלה קטנים ושובבים ברוטב עדין, שימשה בת לוויה נאה והולמת לקומפיר שלי, למרות שבתוספת לחם וחמאה יכול היה האיטלקי הזה לשמש כארוחה בפני עצמה (עשרים ושלושה ש"ח). הסיכום הגיע בדמות קפה תורכי מקורי וחזק (מיובא מארץ האם) בפינג'ן כסוף, ולידו נחו שתי כוסות זכוכית קטנות, כי ככה באמת שותים תורכי קטן (7 ש"ח). ליד הגיע מלבי על בסיס חלבי (שנים עשר ש"ח) בטעם מודגש של מי ורדים, ובזיקת פיסטוקים מלמעלה, ולרגע היה נדמה שטוב. סיכומו של עניין: היה פשוט, טעים, והמחיר המאופק בהחלט ממצב את המקום כבחירה מוצלחת לברייק צהרים או כפתיח של בוקר טוב עם בורקס ביצה קשה ורסק. חשוב לדעת: יאלי, בצלאל 56, בית שאפ, רמת גן, 03-6114616 שעות פתיחה: א עד ה, 08:00-24:00 יום ו': עד כניסת השבת ומצאת השבת אפשר להזמין משלוחים המסעדה כשרה.