מיקי פרנקל ארוחות צהרים עסקיות הן בדרך כלל פשוטות ומהירות, כי לא נעים לעזוב את העבודה לשעתיים ויותר, ולא נעים לעבוד אחרי ארוחה דשנה כשהעיניים נעצמות מול צג המחשב. אבל ביום חמישי זה אחרת, סוף השבוע הגיע ואפשר לשחרר קצת את החבל. נסעתי לאינדירה שליד צומת כדורי בהרצליה (הקרוי על שם פנצ'ריית כדורי, ולא על שם זקן המקובלים) לארוחה נינוחה (אמרו לי להפסיק להשתמש במילה "נימוחה", אז הנה: "נינוחה"). העסקית מוגשת בימות השבוע בין שתים עשרה בצהרים לחמש בערב. ביום שישי בשעות אלו יש עסקית מיוחדת ליום שישי. ארוחה עסקית עולה שלושים וחמישה שקלים ובתוספת עשרה שקלים נוספים אפשר להוסיף לה קפה או תה וקינוח. להבדיל מארוחות עסקיות רגילות, כאן ילווה אתכם לשולחן מלצר לבוש לבן, ועוטה פפיון שחור, שגם ידאג שכוס המים שלכם לא תתרוקן. ולרגע חשבתי שאני קולונל בריטי בהודו של שנות העשרים, אבל לא מצאתי את בקבוק הג'ין שלי. החדר צבוע בכחול טורקיז מרגיע, ומוזיקה הודית מתנגנת ברקע. איצ'יקידנה. לפתיחה מוגש נאן, נאן שום וסלט ירקות. נאן, למי שלא יודע, הוא לחם הודי שטוח וקריספי, וסלט ירקות. סלט הירקות הכל כך ישראלי מתובל כאן קצת אחרת, וזה מה שעושה את כל ההבדל, פתאום הסלט המוכר נהיה חוויה חדשנית. שלישית רטבים מוגשת לשולחן, ולכל אחד כדברי המשוררת שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום. לכל אחד צבע וטעם חזקים: רוטב כוסברה ירוק, רוטב כתום בטעם קוקוס, ורוטב אדום וחמוץ מתוק, ובכל אחד מהם אפשר לטבל את הנאן והסלט, והם הופכים בכל פעם למשהו אחר. המנות העיקריות גם הן עזות טעמים. בשר קשמירי רוגנג'וש הוא שילוב מיוחד של בשר עם פירות וכוסברא ועם קשיו ודובדבנים מסוכרים (!), היה טעים ומיוחד מאוד, ולווה בבראיני ירקות, שהוא אורז עם ירקות. אכלנו גם מהגריל צ'יקן טיקה, חזה עוף הטבול ברוטב אדום, חזה עוף אפגאני ברוטב חמאה, קבב בקר ונתחי פילה. האהוב עלי ביותר הוא הצי'קן טיקה הבוהק באדמומיותו. הצמחוניים יאהבו את האלו גובי, שכשמה כן היא: תפוחי אדמה וכרובית, אלו זה תפוח אדמה וגובי זה כרובית בהודית. האלו והגובי מבושלים ברוטב שאפשר לנגב בנאן. לקינוחים לקחנו את הפרפה לימון המוכר וכן שתי מנות קינוח הודיות מיוחדות: הקולפי: גלידת יוגורט עם פיסטוקים. היוגורט הוא בטעם של יוגורט טבעי, הזה שעושים בבית, וזהו אכן קינוח שלא דומה לשום דבר אחר שאכלתי, ומאוד נהניתי ממנו, וקינוח מיוחד נוסף הגולאב ג'אמין. מעין כופתאה או סופגניה השוחה במי ורדים וקרמל, וכמו אחיה בני המטבח ההודי גם היא עזת טעמים במתיקותה. בקומה השניה של המסעדה נמצא חדר השנטי הצבוע בכתום בוהק (ובעתיד כך נמסר לי ישתלט הכחול על המסעדה כולה) ובו פרושים מזרונים עליהם אפשר לשבת ולשחק ששבש דמקה קלפים או רמיקוב תוך עישון נרגילה ונשנוש. מי משחק היום ברמיקוב שאלתי את עצמי? האם סבתא תבוא הנה לשחק רמיקוב עם החבורה הרגילה שלה (גניה והניה)? התשובה היא כמובן: תלוי מה יש לעשן בנרגילה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת