בארכה, מסעדה מרוקאית

מיקי פרנקל הפולנייה נוהגת להתכחש למקורותיה, והאוכל האהוב אליה הוא בעיקר אוכל מזרחי עממי. וויתרתי על העממיות ולקחתי אותה לבארכה, מסעדה מרוקאית אלגנטית מאד, עם מטבח שעושה שימוש בחומרי גלם מרוקאיים מסורתיים, ומתרגם אותם למנות צבעוניות עם קריצה מודרנית ומעוף יצירתי בהחלט. שער הכניסה למקום מכניס לאווירה המיוחדת: המסעדה נמצאת בתוך בניין עתיק, משוחזר, בעל תקרה גבוהה וחלונות מאורכים, שבפתחו גרם מדרגות המוביל לדלת כניסה מרשימה. בפנים חלל רחב מאד עטור בקשתות, כדים ענקיים עם פרחים ואהילי מנורות בצורת כדים, משובצים בזכוכיות צבעוניות. במרכז בר המעוצב בנימה מרוקאית, ובאחת הפינות ראינו אפילו אח (קמין, תיקנה הפולנייה), פחות בשביל החום, יותר בשביל הקטע. המתחם הפנימי מחולק לפינות, פינות (בכל פינה כורסאות וכסאות סביב שולחן) היוצרות אינטימיות מקסימלית לסועדים. ברקע מתנגנת מוזיקת עולם מרגיעה, והשירות מגיע בדמות מלצר עטוי גלביית משי. שתהיו מוכנים. הצצנו החוצה וראינו את החצר: דמיינו חצר מלבנית, שמכל צד שלה שני אוהלים מרשימים ובתוכם שולחנות פסיפס מרוקאיים, ספות רחבות וכסאות קש וכריות שיובאו, רובם ככולם, ממרוקו. המסעדה אינה כשרה, היא פועלת בשבת (ומספרים שלפעמים בערב יש גם רקדנית בטן) ויש בה קינוחים חלביים; אך כל המנות כשרות לכשעצמן (אין מנות שיש בהם גם בשר וגם חלב, והבשר הוא כשר.) לאפריטיף קיבלנו את קוקטייל הבית: אניס, אשכולית אדומה ונענע, והפולנייה התמוגגה. קיבלנו גם את לחם הבית וכמה מזטים: זיתים מרירים, חריסה (זהירות! חריף!), שמן זית עם כוסברה צ'ילי ושום, והאהוב עלי ביותר: צלוחית עם ממרח לימון כבוש. ארוחה עסקית בבארכה עולה חמישים שבעים או תשעים שקלים, תלוי מה בוחרים. בכל בחירה יש מנה ראשונה ומנה עיקרית. למנה ראשונה אכלתי מרק חרירה, שהוא ציר עוף חמצמץ עם עגבניות וקטניות: חומוס, אטריות, אורז ועדשים. מנה די ממלאת, יש לומר, שאני מאוד אהבתי . הפולנייה אכלה לשון מתקתקה ופיקנטית כאחד. הלשון בושלה עם פירות יבשים, והייתה רכה מאוד. טעם הלשון, הדומיננטי בדרך כלל, היה עדין מאוד (עדין מידי אמרה הפולנייה, אז לקחתי לה את הלשון , אם אתם מבינים למה אני מתכוון). אכלנו ביחד מנה ראשונה נוספת וטובה מאוד של פירות ממולאים: משמשים, תאנה, ולב ארטישוק ממולאים בבשר עגל טחון, ומוגשים עם ציר עגל. לעיקרית אכלתי קציצות דגים ברוטב זיתים, ציר דגים וכוסברה. ולמרות שהזהירו אותי מהכוסברה (יש כאלה שממש לא אוהבים), הטעם שלה היה מרומז מאד. המנה מוגשת בטאג'ין, מעין צלחת עם מכסה בצורת חרוט. הפולנייה לעומת זאת, התעקשה על פאסטיה (או אם לצטט , פאסטיה רוצה פאסטיה!") וזה מה שהיא קיבלה. פאסטיה היא יציר כלאיים שבין המבורגר וקרמשניט. בשר טחון עטוף בבצק פילו עם סוכר, קינמון וצנובר, מוגש עם אגסים ביין. מעולה. ארוחה עסקית אינה כוללת קינוח, אבל אנחנו אכלנו בכל זאת. קבוצת אנשים תוכל להתחלק בקנקן תה מרוקאי מתוק עם צנובר (כן. צנובר בתה.) ומגש עם מבחר עוגיות מרוקאיות, שיש דודה מרוקאית ייעודית שמכינה אותן. הקינוח המובחר ביותר (לדעתי) הוא הפנה קוטה אניס, עם קונפי תאנים. הקונפי היה עדין ולא מתוק מידי ולאחר מספר ניסיונות הצליחה הפולנייה למצוא את היחס האופטימלי בין הפנה קוטה והקונפי (היא מאוד חכמה, הפולניה) והאכילה אותי. מנה אחרונה נוספת שאהבנו היא טארט תמרים עם גלידת קינמון. לסיכומו של עניין: יופי. גם בגלל האוכל. וגם בגלל החוויה. חיוני: עסקיות בימים א עד ו, 12:00 עד 16:00 חדרים פרטיים עד 15 איש אירועים בחצר- עד 120 איש כל יום ד , 11:00 עד 02:00 די ג'י (האוס בשילוב אתני) ותפריט טאפסים מיוחד בבר בחצר. אחד העם 22 ת"א 5172828 03 פתוח: כל השבוע 12:00 עד 01:00