לא סתם דים סאם

בפעם הראשונה שהייתי בדים סאם לקחתי לשם את אחי הקטן כדי להראות לו אוכל יאפי מהו, ואיך אוכלים עם מקלות (רמז: אל תתחילו ללמוד את השימוש במקלות סיניים באכילת מרק וונטון וחולצה יקרה). כל מה שהיה לזאטוט לומר לי זה "למה אין פה סושי מבושל?" לאחר מספר שנים ולאחר שדים סאם עברה לצד השני של הרחוב, עדיין אין שם סושי מבושל, אבל יש יש סושי מאודה וגם סושי מטוגן. את הסושים האלה ועוד כופתאות (דים סאם בלעז) למיניהם ניתן לאכול בדים סאם בשעות הצהריים בארוחה עסקית בשלושים ותשעה שקלים הכוללת שתי מנות דים סאם (שבהם 4 עד 6 יחידות) אורז, ירקות, שתיה ומנה אחרונה (שניתן להמיר במרק, יש מרק ירקות ומרק וונטון). אפשר גם להזמין קומבינציות קבועות של שמונה כופתאות בארבעים שקלים, או להרכיב ארוחה לבד כשכל מנה עולה בין עשר לעשרים שקלים. הדים סאמים, כמו כל דבר בצבא, מתחלקים לשלושה סוגים: מאודים, מטוגנים, ו-באו (שזה אומר מילוי בתוך בצק סופגניה). ועכשיו נלמד עוד מילה בסינית: שומאי, שהוא סוג של פרח, אבל כאן הכוונה לכופתאה בבצק וונטון שקוף, כמו במשפט: בדים סאם מגישים שומאי תרד ובוטנים ושומאי בטאטה. המסעדה מאוד מתאימה לצמחונים שאינם צריכים להתפשר פה על האוכל, אבל גם קרניבורים ימצאו כאן דים סאם בשריים טובים כמו זה של העוף וזה של הבשר הלבן. אני מאוד אהבתי את רול האווז ובוטנים העטוף בנורי (האצה הירוקה) ואת העוף והירקות במעטפת הפריחה. אהבתי גם את הספר ריבס, ואת הקלאמארי הממולא בתרד, שחרגו מהצורה הכופתאית הרגילה. לקינוח אכלתי שתי מנות, ואני ממליץ על השילוב של שתיהן יחד: מלון קריר עם חלב קוקוס פתיתי טפיוקה (שהוא סוג של שורש עמילני), שקרירותו ומרקמו החלקלק משתלבים מצוין עם מנת קינוח אחרת: כדור מבצק אורז מאודה במילוי אגוזים ומצופה בקוקוס, שזה מין ענן של בצק רך ומתוק. אני צריך לקחת לשם שוב את אח שלי.