חייו הקשים של עובד ההייטק

מיקי פרנקל “ש שלום ת תודה ונגמרה העבודה ד"ש לכל המשפחה ולך לך לדרכך" (נעמי שמר) במילים אלו, פחות או יותר, נפרדו ממני בחברת הסטארט-אפ בה עבדתי , כשקיצצו באופן מסיבי את מספר העובדים עם ירידת מפלס הכסף בבנק. וכך עזבתי את אזור התעשייה רב המסעדות של הרצליה פיתוח לטובת הפריפריה, כשברשותי נשארו תלושי אוכל למסעדות בהרצליה. למי שלא יודע, כמו בתקופת הצנע, מקבלים עובדי ההייטק העמלים, תלושים ממקום עבודתם, עמם הם משלמים במסעדות שבהסדר. גאה בתלושיי הלכתי לאכול במסעדת "הרצליה ביסטרו" שבהרצליה. ארוחה עסקית בצהרים עולה לבן תמותה רגיל 50 ש"ח (לי כאמור היה תלוש) תמורתם מקבלים: מנה ראשונה, מנה עיקרית ולחמנייה אחת (ואחת בלבד). מי שירצה גם קינוח יוסיף 20 ש"ח. נפגשתי ב"הרצליה" עם כמה מחברי ששרדו את הקיצוצים, התיישבנו וחיכינו למנה הראשונה. הזמנתי אנטיפסטי, ומרק כרובית סמיך ליום חורף גשום. האנטיפסטי היה בסדר, וכלל בעיקר חסה. הלחמניה-עם-חמאה הייתה לחמניה-עם-חמאה. למנה העיקרית הזמנו כולנו סטייק אנטרקוט ברוטב פלפלת. הסטיק היה טעים, ורוטב הפלפלת היה בעל טעם דומיננטי שהתאים לבשר. חבל רק שלא שאלו אותי איך אני רוצה את הבשר. לקינוח הזמנתי זביונה, וריאציה איטלקית של גוגל-מוגל עם יין שהיתה מוצלחת. לסיכום, עסקית כדאית, על אחת כמה וכמה לעובדי ההייטק בוני המולדת. ולא נותר לי אלא להפרד מעמיתי לשעבר ומהסטארט-אפ המצטמק במילותיו של הבן-של-נעמי-שמר: "ואם זה גמור תאמרי לבחור אמרת שדי אז יאללה ביי" (הבן-של-נעמי-שמר) הרצליה ביסטרו, גלגלי הפלדה 11 הרצליה, 09-9547854