מעבר ל(ראש)פינה

אדווה גן סתיו כמו שמתחילות האגדות הכי יפות, התחילה ההיכרות שלנו עם הבית של רפא. בסוף סמטה צרה, בה האבנים שעל הקיר נושקות זו לזו, ניצב בית ישן ובו חלונות מוקפים מתכת וקשתות מחייכות שרוכנות ללחוש באוזנך את סיפור חייהן. בבית הזה נמצא רפא ועל מעשה ידיו אספר בהמשך. לפני שאגיע לעיקר הגסטרונומי, תרשו לי לספר לכם בשמחה מהולה, איך שוב גיליתי עד כמה קטנה הארץ שלנו. לפעמים מהמם לגלות כמה מהר מגיעים מתל אביב לראש פינה ומדהים עד כמה טיפשי לא לעשות את לעיתים קרובות יותר. הדרך יפיפייה ושלווה באופן מעורר השתאות, בפרט אחרי ההתרגלות לשאון התל אביבי המהול בפחד, אליו הורגלנו, נרצה אם לאו, בחודשים האחרונים. כאן גם לא מחכים אנשים רעים בכוונה לפגוע, והדבר הרע היחיד בסביבה הוא העוול שאנחנו עושים לגליל מתוך פחד תמוה שחייב להיפסק, כי בינינו, תל אביב הסתברה כאופציה הרבה יותר מאיימת. בכל מקרה מובטח שמי שינעץ ולו פעם אחת את שיניו בבשר של רפא, כשהנוף הגלילי עוטף אותו סביב, כבר לא ירשה לשום דבר להרחיק אותו משם. בבית של רפא מכוסים מספר שולחנות במפות שעליהן מגש נחושת קטן ובו כלים עשויים זכוכית המשמשים כבתים נאים לחומץ ושמן זית. האווירה במקום מאד נינוחה ועוטפת, ולרגע חשנו כמתארחים בבית חם, מפנק ונעים. התחלנו בפלטת מנות ראשונות המהווה פתרון מצוין למי שלא יודע במה לבחור מתוך ההיצע בתפריט. בפלטה היו עלי גפן ביתיים ממולאים באורז ובשר כבש, לשון עגל בתחמיץ (מנה שהפתיעה אותי לטובה במיוחד, בפרט לאור חוסר ההצלחה שנחלתי עם מנה זו בעבר), פרוסה שמנמנה של פטה כבד עוף בלווית צנימים פריכים, אמפנדה בשר מלאה בתערובת מעולה של בשר טחון עם כל טוב, ואמפנדה תירס (שבעים וחמישה ש"ח) נהנו מכל רגע של המתנה למנות העיקריות, המתנה שלוותה בשאיפת האוויר הצלול של ראש פינה, במחשבות על הרגעים הקטנים של החיים וכמה טוב הם יכולים לעשות, וגם כזו שהתבררה בסופו של דבר כמשתלמת. קדרת האסדו עגל וצ'וריסו שהגיעה לשולחננו, התבררה כקדרת חרס כבדה מכוסה במכסה מחודד. המכסה הוסר וגילה תבשיל מדיף ניחוחות, עמוס בנתחי בשר רכים ובחתיכות עבות של תפוחי אדמה ובטטה, ושזור בגרגרי אפונה ירוקה לצד נקניקיית צ'וריסו שמנמנה (תשעים וחמישה ש"ח). המנה היתה עשירה, נדיבה ומשביעה מאד ולא השאירה בידנו שום אפשרות אמיתית לסיים את תכולת הקדירה, עם כל כמה שרצינו. גלעד הזמין סטייק סינטה בן ארבע מאות גרם (מוגש עם אורז בזעפרן). בפניו הונח נתח בשר יפיפה (תיאור זה ניתן עקב מחסור במילים שיתאימו לתאר את הסטייק היפה ביותר שראיתי מעודי בלי להיגרר להשוואות עם בראד פיט) בעובי שלא רצה לתת עוד שניה אחת לדמיון ובצבע הורדרד המושלם הזה, שכל חובב בשר מושבע מכיר ומצפה לו בתאווה (שבעים ושמונה ש"ח). תוספת מרעננת לכל הכבודה הזאת שימש סלט עלי חסה פריכים, שעליו הזליפו בעדינות שמן זית וחומץ בלסמי. הסלט נתן לנו כח לעוד ביס בכל פעם שנשבענו שזהו זה. חשבנו שבאמת כבר לא נוכל להכניס לפה דבר אבל הריחות שעלו מהקרפ סוזט היו מכניעים גם את העקשנים ביותר, וגרמו לנו להתנפל עליו בסערה ולחסל אותה עד תום. ולמי שתוהה, קרפ סוזט הוא מעין בלינצ'ס דק טובל ברוטב תפוזים חם (שלושים ושניים ש"ח). לסיכום, היה חמים, מסביר פנים וטעים וזה ממש כאן, מעבר לפינה. בבית של רפא, בית פרופ' מר, אתר השחזור בראש פינה. טל' 6936192 04 פתוח כל השבוע מהצהרים.