געגועים לתל אביב

אדווה גן סתיו פעם גרתי בתל אביב. זה היה באמצע פלורנטין, והיינו מוקפים ברעש ולכלוך, בריחות הבורקסים שהגיעו משוק לוינסקי והתערבבו בצעקות הרוכלים, כדי לבוא הביתה באמצע היום היה צריך לשמור חניה מראש עם שלושה פחי אשפה, היה פחד מוות לעלות במדרגות אחרי שעה 23:00, ובקיצור, זו היתה אחת התקופות היפות בחיי. אשת לוט היא תל אביב. היא מקבלת את כל הבאים בשעריה ללא דעות קדומות, היא מעניקה לך פינה חמה להיות בה, אתה יכול למצוא בה הכל והכי חשוב: היא עושה לך טוב בלב. ביקרנו באשת לוט בערבו של יום ראשון נטול ציפיות ויצאנו מחייכים, שבעים, קצת סחרחרים ועם שיר אחד ישן על השפתיים. אשת לוט היא מסעדה, היא פאב, וקצת יותר. היותר הזה הוא משום שהיא נותנת לך גם את האפשרות לשבת, סתם, עם כוס בירה וגרגירי חומוס בכמון, בעודך מתענג על השירים הישנים אותם כבר לא משמיעים כמעט או את הכיף שבלמשוח פיתה חמה בחומוס טוב ללא יומרות וגם את האפשרות לאכול מנה טובה כמו כבד עוף בבצל ויין אדום כשבתום כל ביס אתה מצטרף באושר לזמר ששר, רק במרחק שני שולחנות ממך, את "דרכים בכף ידי" ו"שחרחורת". חומוס, שבמרכזו גבעת טחינה טובה הוגש עם פיתות טריות וצלחת חמוצים מבית סבתא. (שש עשרה ₪) אני לא יודעת אם גם אתם, כמוני, מוצאים ש"אוכל פאבים" יכול להיות לפעמים נורא כיף, בעיקר בגלל הקונוטציה המיידית שלו להתפרעויות חסרות רסן על שולחנות זרועי כוסות מרגריטה, אבל לי, תמיד יתחשק להזמין את צלחת הקבנוס, את הגבינה הבולגרית שזורת הזעתר, ואיך לא, את פלטת המטוגנים. מטעמי מצפון, וחובה לדיווח מיושב בדעתו, לא בחרנו מתוך התפריט את כל הנ"ל, אלא מנות אחרות ממטבחה של אשת לוט. המבורגר עסיסי עליו נערמו פרוסות בצל ופלפלים צבעוניים מטוגנים הוגש לצד צ'יפס חם ופריך.(ארבעים ₪) כבד העוף שהיה רך וטוב נח לצד רצועות בצל שהוקפצו ביין אדום. (ארבעים וארבעה ₪) לקינוח לקחנו את עוגת גבינה עם הפירורים שלעולם לא מאכזבת (עשרים וארבעה₪) ופאי פקאן פחות מוצלח (עשרים ₪). באשת לוט קבוע בר עמוס ורחב ידיים שישמח להרוות צמאונם של התיירים (עדיין יש כמה?)שמחפשים את הבירה מהבית, של הישראלים שזהו להם בית נוסף ושל אלו שסתם נכנסו כי הריחו מבחוץ את הגולש. מקבלים כאן את השבת (ימי שישי משעה 18:00) במנגינות ושירים מפי זמר הבית ויש הופעות גם בימי ראשון ושלישי. בשבתות אפשר להציץ בסירים ולמצוא מאכלי תימן מקוריים. (על השם, אגב, אחראי חיים חפר, חבר טוב מתקופת הפלמ"ח) אשת לוט הוא המקום של ברוך יפה שרעבי, מלח הארץ, איש מקסים עם חיוך כובש, עיניים טובות וקול מהשמיים. הרגעים הכי מרגשים של הערב קרו כשהוא לקח לשיר או שניים את המיקרופון וקולו הטנורי ריחף בחלל. אל תנסו להיזכר מאיפה הוא מוכר לכם ואיפה כבר שמעתם אותו, הוא פשוט אחיו של השרעבי השני, בועז.