יצירה בויולה

אדווה גן סתיו בויולה שבגבעתיים ידעו בדיוק איך לשבות את ליבי תוך כמה שניות. קיבלו שם את פני הקפואות מן הרוח בסיידר חם ומתוק, שזרם מיד לאצבעות. בויולה קשה לשים את האצבע על מוטיב מוביל בעיצוב. על הקירות פריטים שונים ממקומות בעלי אופי שונה: פסל ראשו של מוצארט מונח אחר כבוד על פסנתר, שכאילו נלקח מתחת לידיה של קייט ווינסלט ב"על תבונה ורגישות", ועומד מול שטיח קיר אוריינטלי שמשהו אומר לי שהוא היה מתאים בדיוק למרחב המצומצם של הסלון שלי. ויולה היא שילוב בין עליית גג ישנה לבין קפה תל אביבי עדכני, בו המלח והפלפל נמצאים בתוך בקבוקוני קורונה. איך שלא יהיה, האווירה מזמינה ונעימה, ואפילו נדמה שכל יושבי ויולה מחייכים לעצמם חיוך קטן. בזמן ההמתנה למנות האזנו ללא בושה ובעונג יחסי, אם לומר את האמת, לשיחת הפגישה הראשונה של זוג בשולחן שליד. כמה קל לזהות פגישות ראשונות, לא? הוא סיפר לה על נעוריו והיא חייכה בעניין, אבל חושי אומרים לי שלא תהיה שם אהבה גדולה. מצד שני אולי כדאי שאשמור את חושי למה שיוציא המטבח, ואפסיק לחטט באהבות של אחרים? ובכן, הגיע לשולחן טוסט ויולה. טרמיציני מרוח במיונז וטפנד עליו פרוסות קממבר ופלפלים קלויים (עשרים שקלים). הלחם היה זהוב ופריך, הקממבר נמסה לחוטים חוטים והתערבבה עם הטפנד המצוין. הפלפלים היו מעט מתוקים מדי אבל בסך הכל הטוסט היה מוצלח. עוד קיבלנו מנה מעניינת וביתית לחלוטין של עלי גפן ממולאים באורז מלווים בצזיקי ולצדם פטריות בשום (שלושים שקלים). עלי הגפן הצטיינו בשילוב של מתוק וחמוץ והטבילה בצזיקי עשתה להם רק טוב. הטאץ' הביתי הורגש בכל ביס וביס בזכות שילוב תבלינים מופלא שמזכיר לי קדרות נשכחות ואהובות. הפטריות הקרות בשום היו מפתיעות ומעולות. את המנות ליווינו במשקה יוגורט צונן, שהוגש ועליו שבבי פטרוזיליה. היוגורט הזכיר את האיירן הטורקי האהוב והטוב. המשכנו עם קיש שלושת הבצלים: בצל, כרישה ובצלצלי שאלוט עם גבינת עיזים (שלושים ושניים שקלים).קיש חום זהוב מצוין הוגש לצדם של ירקות טריים וזיתים (דפוקים בלשון העם) מרים וטובים. הבצלים יצרו מתיקות נעימה שהתמזגה נפלא בטעם הפסטו הביתי של ויולה. שאלתי את המלצרית אם הקיש נאפה במקום והיא, בגאוות יחידה נדירה, הניחה את ידה על חזה ואמרה: שלנו, שלנו, הכל ויולה. ויולה היא השפית קונדיטור של המקום וידיה בכל. במיוחד ניכר כשרונה בדברי המאפה והעוגות המופלאות, כשרק בגלל עניינים פעוטים, כמו חוסר יכולתנו להכניס ולו עוד ביס אחד, לא טעמנו מכולן. העוגות יפהפיות, מקושטות בקפידה, ונראות כאילו נלקחו מסרט ישן, או כאילו רק עכשיו סידרו אותן לכבודו של צלם אוכל נחשב במיוחד והן היו חייבות, אבל ממש חייבות, להיראות הכי טוב והכי מגרה שאפשר. מעשי ידיה של ויולה מפארים גם את הפטיסרי, מאפיה וקפה קטן, הנמצאת במעלה הרחוב ושייכת אף היא למשפחה, ובה תוכלו לשבת, ללגום קפה מצוין ליד עוגה כמו שרק ויולה יודעת לעשות, או לקחת הביתה ממבחר העוגות ומיני המאפה המלוחים והמתוקים של ויולה. כדי לא להתחרט בבית טעמנו את עוגת הפודינג האנגלי והפרופיטרול. הסיבה לבחירת הפרופיטרול (פחזנייה ממולאת בקרם) נעוצה עמוק בשורשי משפחתי שם תוכלו למצוא סיפור מופרע על אחותי שחלמה בלילות על פרופיטרולים ולא נרגעה עד שנעצה שיניה באחד. עוגת הפודינג מגיעה מכוסה ברוטב קרמל חם, וביס אחד קטן בה מספיק להתאהבות מיידית. היא רכה, חמה, קרמית להפליא וגורמת לכל הצלילים שאתם מכירים שמתחילים ב המממ.. לצאת. ואני אומרת ללא טיפת הסתייגות ששווה לבוא לויולה או לפטיסרי ולו רק בשבילה. הפרופיטרול, מצדו, היה בדיוק כמו שראתה אחותי בחלומה: מלא עד פיצוץ בקרם פטיסייר מתוק ומכוסה בשוקולד רך נהדר. כנראה שגבעתיים לא מיותרת כמו שחשבתי.. ויולה שינקין 33 גבעתיים 5714901-03 א' עד ה' 8:00 עד 01:00 שישי 8:00 עד 17:00 שבת 11:00 עד 01:00 הפטיסרי שינקין 49 גבעתיים