אלהמברה: סיפור של פעם

מיקי פרנקל ויפעת צימרמן תל אביב 1965 בחוץ ירד גשם זלעפות. היא ירדה מהמונית, לבושת שמלת קטיפה שחורה ועדויה שרשרת פנינים הישר אל שדרות ירושלים ביפו, שקידמו אותה בשלולית גדולה. שוער פתח לה דלת כבדה והיא עברה מהרחוב הרטוב והחשוך למבואה מוארת. גרם מדרגות מסוגנן התעקל אל הקומה השניה של הבניין בו שכנה מסעדת אלהמברה. עוד בעלותה במדרגות היא שמעה את הפסנתרן מנגן נעימה מתוך סרט ישן ואת הכנר מלווה אותו. היא נכנסה לאולם המסעדה והתיישבה ליד הבר מחכה לו, האור הצהבהב מהנברשת שעל התקרה הגבוהה מחמיא ללחייה הגבוהות. רב המלצרים ראה אותה וסימן לה שהוא כבר מחכה לה בחדר הפרטי. חרישי הוא הוביל אותה לחדר צדדי במסעדה שם הוא ישב, שקט ושרמנטי, ענוב ומוזג שמפניה לשתי כוסות. קאט. תל אביב 2001. כשהגענו לאלהמברה חשבנו שאנחנו נכנסים לסרט משנות החמישים או השישים. אלהמברה היא מסעדה קלאסית, בנויה בתוככי בית מימים של פעם, עם כל ההוד, התקרה הגבוהה והפיתוחים המעוגלים הכרוכים בזה, וכנראה גם בין המסעדות האחרונות בהן עובדים מלצרים מקצועיים(ולא סטודנטים), הגאים במקצועם וגם שכללו אותו לכדי אמנות של ממש. מדובר במסעדה שמעסיקה שוער, וכן אדם שתפקידו המוגדר הוא להחנות את המכונית שלכם, לבל תתאמצו, חלילה, וגם כדי שהכניסה שלכם תהיה אלגנטית כראוי ומתאימה לחוויה העתידה לעבור עליכם תוך דקות ספורות. ומדובר בחוויה. פסנתרן וכנר קבועים במקום מזה שנים, ומנעימים ליושבי המקום בקלאסיקות, גם על פי דרישה. והעיצוב.. העיצוב מדהים. האולם הרחב כולל שולחנות עגולים, גדולים, לבושי מפות מבהיקות מלובן וסכו"ם ראוי ומנצנץ, ועל הקירות תלויים שטיחים ענקיים, יפהפיים, שעלו לארץ מצרפת. המסעדה כוללת גם חדרים קטנים יותר, שבהם קבוצות יכולות לאכול ולחגוג בפרטיות אינטימית. הדרישה לדיסקרטיות, לפי המיתוסים הקשורים במקום, עולה כאן לא אחת, שכן המקום מהווה מקום מפגש קבוע למיני אח"מים, אנשי עסקים ואורחים מכובדים מחוץ לארץ. הגענו בשעת ערב, ועלינו במדרגות האלגנטיות אל אולם המסעדה. המלצר הניח מיד את מנות פתיחה: מוס סלמון, סלט חצילים חמצמץ, ופאטה כבד עוף. ליד הפנכות הונחו לחמניות טריות שנאפות במסעדה עצמה, ומוגשות מייד. הזמנו מנה מעודנת של לבבות ארטישוק ממולאות פול ירוק, ירקות וכוסברה, ומתובלות בקוריאנדר, שהעלו אד עם ריח ביתי. מנה נוספת שהוזמנה, אחרי התלבטות בין כבד האווז הביתי ובין מנה מקורית של אנדיב עם כבד אווז ומנגו, הייתה מנה עילית של כבד אווז רך באופן יוצא דופן, שנח לצדן של פיסות בריוש פריכות, ונמשך ברוטב חבושים מחמיא ומאוד מיוחד. למנה עיקרית כמעט והעזנו לבחור בסטייק השאטו בריאן, שחצי בישול שלו נעשה במטבח ולאחרי כן מסיים רב המלצרים את המלאכה על מחבת ומבער, בטקסיות מפוארת ליד שולחן האורחים. בסוף דבר נפל הפור על פילה בקר עם פטריות יער ומנה נוספת של פילה עם כבד אווז חם וארטישוק. כתוספת קיבלנו רושטי, רוצה לומר לביבת תפוחי אדמה ענקית וטעימה. את הארוחה ליווינו ביין קברנה יבש, שהוסיף עוד קסם, נוסף לזה שכבר היה שם ממילא. גבירותיי ורבותיי הסכיתו: הסטייקים וכבד האווז היו מצוינים, מצוינים! הבשר היה רך ועסיסי כל כך, שחיוך מאושר קבע את מקומו על תצורת הפנים הזורחת שלנו. במקרה זה חשוב במיוחד להדגיש את האושר משום שהמסעדה היא מסעדה כשרה למהדרין ומשימה דוגמת הכנת אוכל צרפתי, שהוא גם גלאט כשר וגם טעים, עשויה להידמות כקשה עד בלתי אפשרית. (רשומות בעברנו כמה וכמה טעימות של ניסיונות משתדלים מאד וכושלים מאד שזכינו לטעום במקומות רבים). הסכמנו חרישית (הפה היה עסוק בלעיסה מענגת במידה כזאת, שלא היה ולו סיכוי קל שבקלים שנפסיק אותה לצורכי שיחה), שהשף כריסטיאן זרדז הפליא במלאכתו. גם המנות האחרונות היו ראויות לציון. הצצה בתפריט גילתה שלא נעשה שום ניסיון להערים על מגבלות הכשרות. בתבונה שנסמכת ודאי על ניסיון רב שנים, הוחלט בפשטות לעקוף אותן, ובמקום ליצור מיני תחליפים שלא יכולים ולא יוכלו אף פעם להידמות לדבר האמיתי, נבראו המתוקים הללו של הסוף על בסיס פירותי (למשל סורבה תות שדה או לימון) או קרמי (קרם ברולה, קרם קרמל). לקינוח אם כן, בחרנו תפוז מסוכר בציפורן ובחבושים, ובפאי תות ופאטיסייר מצוין, מקושט בקוקוס וקרמבולה. סיימנו. שוער המסעדה פתח בפנינו את הדלת ובירך אותנו בלילה טוב. מזוגגי עיניים יצאנו אל הרחוב הלח, כשאחרינו עוקבים צלילי כינור של האדאג'יו של אלבינוני. חשוב לדעת: ניתן לערוך אירועים סגורים עד 150 איש. המסעדה נותנת גם שירותי קייטרינג עם תפריט כשר לאירועים פרטיים ועסקיים תפריטים מיוחדים לקבוצות. אלהמברה. רחוב ירושלים 30 יפו 6834453-03. ארוחות עסקיות מוגשות משתיים עשרה עד שלוש אחר הצהרים.