מיקי פרנקל בחלומי, אני הולך עם מסור גדול ומנסר מהמדינה את אזור המרכז (את תל אביב מיציאת "השלום" צפונה עד הרצליה), וכל התושבים דוחפים את האי שנוצר אל תוך הים. בעודנו שטים מערבה, אלפי אנשים עומדים על החוף המזרחי החדש של תל אביב, ומנפנפים במטפחות. ממול על חופי בני ברק, גם שם עומדים אנשים לבושים שחורים ומביטים בפליאה בתל אביב המתרחקת לה לכיוון צרפת. "שלום בני ברק, שלום אופקים, להתראות מעלה אפריים" אני קורא לכיוון ישראל המתרחקת. במציאות, כמאמר השיר, אנחנו נשארים בארץ. בעודנו כאן, טעם של מחוזות צפוניים יותר אפשר למצוא במסעדת וונגולי בתל אביב המתמחה בפירות ים (אמנם גם מי שלא אוכל אותם ימצא שם סינטה וכבד אווז, אבל לשם הולכים כדי לאכול שרצים). למנה ראשונה אכלנו קרפצ'ו פילה (בשלושים ושישה שקלים) עם מלח גס, שהיה טעים, אך טעם הבשר לא היה מורגש מספיקת ובקוקי סאן-ז'אק ברוטב טריאקי. סוגי פירות הים משתנים לפי העונה, ובכל מקרה אפשר להזמין פלטת פירות ים המתאימה לשניים בשמונים וחמישה שקלים (ופי שניים עבור תוספת של חצי לובסטר). גיליתי שהוונגולי מאוד מתאים לרוטב הטריאקי דווקה (שהגיע עם מנה אחרת) אמנם גאוות המקום על פירות הים הטריים, אך אני הייתי הייתי ממליץ דווקא על המנות המבושלות. מנת הסרטנים ביין לבן ופטרוזיליה הייתה טעימה מאוד ומי שכמוני אוהב לשחק באוכל נהנה גם מפירוק הסרטנים במו ידי, וגם בטבילת לחם ברוטב השווה. אף טעים ממנו היתה מנת הקזואלה (מסתובבת לאן שרק יוצא לה), שהיא קדרת של כל מיני פירות ים ברוטב די חריף של שום ובזיליקום ופלפל חריף צלוי. במקום יש גם סושי. סושי הסלמון אבוקדו אינסייד אאוט הוא ההתמחות של המקום. לקינוח אכלתי "שוקולד וונגולי", שהוא שתי יציקות של שוקולד בלגי, ומתאים במיוחד למי שאוהב יציקות שוקולד. מי שלא, יוכל לסיים בעוגת קפוצ'ינו או בפבלובה. זוג יוציא שם בסביבות שלוש מאות שקל. אז אמנם המסעדה נמצאת פה בלבאנט, אבל לפחות יש ואלה פארקינג. וונגולי, אבן גבירול 14 תל אביב, 6915952-03, יש חניה לבאי המסעדה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת