טאבון

יש לי שני ווידויים. הראשון הוא שאני לא אוהב דגים. אולי זה קשור למרד ילדות כתוצאה מארוחות משפחתיות בהן מכריחים אותך לאכול גפילטע פיש ואולי זה בגלל הסיפור הטראומטי על דג הזהב, שמתחנן על חייו. הווידוי השני הוא - שאני מאוד אוהב מסעדות דגים. האווירה הפסטוראלית, הקהל המגוון, ריח הים באוויר (במידה והמסעדה על החוף) והתפריט היצירתי – נותנים את ההרגשה שהמסעדה היא הבילוי האמיתי. בקשר לאוכל – תמיד אפשר להסתפק בסטייק אנטריקוט משובח, שבדרך כלל מופיע בתפריט מסעדות אלו. הטאבון, מעלה אסוציאציה של מאפייה. כאשר הוקמה המסעדה, לפני כ- 15 שנה, עדיין לא היו נפוצות המאפיות בעלות השם הדומה ובשביל בורקס חם באמצע הלילה, היה צריך לקנות חבילה קפואה בצהרים ולחמם אותה. השם, שמתאר את טכנולוגית האפייה, לא נבחר במקרה. מסעדת הטאבון מתמחה באפיית דגים בתנור, אמנם הטכנולוגיה השתפרה עם השנים, אך עדיין אופן אפיית הדג היא באמצעות תנור לבנים אליו מכניסים את הדג על גבי מגש. דבר נוסף בו מתמחה המסעדה, היא האווירה הישראלית. חוף הים של יפו העתיקה הנו מקום בילוי מזה אלפי שנים ומזוהה עם הנוף הישראלי. הישיבה בקיץ היא מחוץ למסעדה, מול הים ובמרחק של קפיצה מהמים. בימי שלישי וחמישי ישנם הופעות של להקה עם מוסיקה דרום אמריקאית ובשבתות – ג'אז. הקהל מגוון וניתן להבחין ביהודים וערבים, אזרחים ולובשי מדים וכן תיירים רבים, שמוצאים במקום הסברים בסגנון החברה להגנת הטבע, על תולדות העיר והנמל והמלחמות שהתרחשו בהם. המזטים, שהוגשו לאחר היין (לבן יבש מסוג סוביניון בלנק עבורי ואדום מסוג Gato Negro עבור רומן שהצטרף אלי), הכילו לבנה בשמן זית ואגוזים, סלט ירקות, שיפודי פטריות פורטבלו בשמן שומשום וסלמון מעושן. כאן הגיע רגע האמת בו העזתי לנסות את הסלמון המעושן. חלק נכבד מהתעוזה הגיע מההתבטאות של רומן, שהגדיר את הסלומון "כפיסת שחיתות קולינארית מושלמת". בין המנה הראשונה לעיקרית זכינו לסיבוב נוסף של יין וסורבה אשכוליות, שהשאיר בנו צפייה למנה הבאה. לאחר שהתגברתי על החשש המושרש מאכילת כל דבר הקשור לים, הצלחתי לצבור אומץ ובמקום להזמין סטייק אנטריקוט ברוטב עגבניות שרי פיקנטי, הזמנתי סטייק סלמון נורווגי בגריל, עם רוטב חרדל שמנת ולימון. רומן שהרגיש בבית גם עם חיות ים בצלחת הזמין שרימפס טרה- קוטה בקדרת חרס מבעבעת בתיבול שמן זית ושום. הקדרה של רומן הגיע ראשונה, השמן אכן בעבע והריח פיתה אותנו לנסות למרות השמן החם. לצד המנות הגיעה תוספת עם תפוחי אדמה אפויים. לסטייק הסלמון היה טעם נפלא ועדין ובתוספת לרוטב נוצרה תערובת ממכרת. לקינוח קיבלנו סורבה קוקוס שהתקשנו לסיים. המסעדה פתוחה כל יום בין 12:30 ל- 24:00 והתפריט נגזר מהדגה, שמגיעה טרייה, יום- יום היישר מהנמל. בחורף, יהיה שינוי קל בתפריט אבל הבטיחו לנו שהאווירה הנהדרת תישמר אפילו בלי לשבת בחוץ.