בוסי

"בוסי", האצ"ל 41, שכונת התקוה תלאביברומן לסקראתה הולך ברחוב האצ"ל בשעה 10 בלילה. הרחוב המרכזי של שכונת התקוה. מסביבך הכל שוקק חיים. רוב המקומות לא חושבים אפילו להיסגר. הרחובות מלאים באנשים. כל מיני. נשים וגברים, ילדים וזקנים. כושים ולבנים וגם כאלה באמצע. אתה הולך ברחוב האצ"ל והדברים נוחתים עליך, אתה מתקש להאמין שזה תל אביב. אולי זאת סלוניקי, או טולדו, או אולי מרסיי. כנראה קצת מכל דבר. יווני, טורקי, אפריקאי, מזרח אירופאי וגם ישראלי מודרני. מראות, צלילים, ניחוחות, הכל מתערבב.הפעם הובילו אותנו הניחוחות אל מסעדת "בוסי", מוסד ותיק ומוכר בשכונה. "בוסי" קיימת כבר למעלה מארבעים שנה ומעט מאוד השתנה בה. אופיו המשפחתי של המקום מורגש. לבעלים עדיין קוראים בוסי, אבל עכשיו אלה הם ילדיו של המייסד שמנהלים את המקום (האב עדיין מגיע לביקורים), המסעדה ממוקמת באותו חלל (עם התרחבות לקומה השניה) ואפילו הקופה הרושמת היא הקופה המקורית, מאמצע שנות הארבעים. האוכלוסיה של "בוסי" דומה למתרחש ברחוב. כל מיני. כשנכנסנו, קידם אותנו בליל של שפות ואנשים שונים. החל מזוגות צעירים וכלה במשפחה מורחבת, שאחד מילדיה נצמד לי לרגל, משאיר אותי די המום ולא יודע איך להשיב למחווה הפתאומית. אכילה "בוסי" מזכירה יותר מכל קונצרט של יצירה מוכרת. אין הפתעות והביצוע מהנה ועונה על הציפיות. מיד כשהתיישבנו הופיעה על שולחננו משפחה מורחבת של סלטים מלווה בלאפות חמות. כל הסלטים נעשים במקום והיו מענגים כשלטובה נציין דווקא את הסחוג הירוק, שהיה עשוי עם הרבה-הרבה כוסברה וטעמו היה נשכני ועדין כאחד, ואת סלט הירקות שהיה רענן ועמוס בפטרוזיליה, אותה אפשר לראות בבתי הקפה של הצפון לכל היותר כקישוט סמלי. ב"בוסי" לפטרוזיליה היתה נוכחות משמעותית ומועילה. היה לנו טעים. כאשר התחלנו כבר להתמלא מהסלטים, נשאלנו להעדפות הבשר שלנו. ידידי ע' הזמין סינטה בקר ואת המנה החדשה של המקום – פרגיות פיקנטיות במרינדה ותבלינים. אני החלטתי לנסות את שיפודי כבד האווז והחלאוויאת.כעבור כמה דקות הם הגיעו, מלווים כמיטב המסורת בכמה עגבניות ובצלים צלויים. כבד האווז היה עשוי במידה, חלק ורך. קל מאוד להרוס את הבשר העדין הזה ו"בוסי" עמדו באתגר בכבוד. בשר החלאוויאת, שהם שקדי פרה, היה קל ונעלם במהירות. גם הפרגיות הפקינטיות של ע' היו נעימות מאוד. בשר הפרגית הושרה המרינדה ונטבל במיני רטבים, מה שהוסיף לו בצע אדמדם מעורר תאבון והיה חרוך מעט. הטעם המעושן של החריכה השתלב לנו טוב עם הפיקנטיות של התבלינים.לקינוח כבר לא היה לנו קיבולת, אבל בהתאם לחוקי המסורת הנוקשים קיבלנו בוואריה אוורירית וכמה חתיכות בקלאווה. כוס הקפה עם חוויאג' שלי, וכוס התה עם נענע של ע' בהחלט עזרו לנו להתאושש ולנסות לקום (לא בקלות) ממקומנו. יצאנו לרחוב. השעה היתה אחרי 11 בלילה, נהיה קצת קריר והרחוב היה עדיין הומה ושוקק, היה כיף להסתכל על כל זה. יש הרבה אנשים שלא יודעים מה הם מפסידים.roman@rest.co.il