מה לשים על השולחן

ארוחות ערוכות נשמע כמו תוכנית חדשה למיטיבי אוכל באחד הערוצים המסחריים אבל האמת היא שזו גחמה ההולכת אחורה בזמן לארמונות קיסריים ובתים פולניים פחות אדוקים. בכל פעם שאני מתכננת ארוחה, אחרי שמסתיימת העבודה המייגעת של בניית התפריט ומתי מכינים מה ואיזה יין ילך או לא, אני מתחילה להתמודד עם מלאכת עריכת השולחן, שהרי כמו שעיצוב המנה חשוב (מה, לא ידעתם שאוכלים בעיניים), גם עיצוב השולחן מכניס בשניות לאווירה.

עשיתי מחקר ולמדתי שהיום הגישה היא משהו בין מינימליזם לפרקטיות, הווה אומר, לא עוד זרי פרחים באגרטל גבוהה שמסתיר את הצד השני של השולחן (פטנט מבית אמא להפרדה ומניעת קרבות אוכל) או דקורציית נרות נמוכה שגורמת כוויות כשמוזגים יין. הואזה עם הפרחים עוברת לשולחן צדדי או משהו גרנדיוזי שעומד על הרצפה, מנורת המאור והנרות יכולים להיות בתוך כלים שמגינים על הלהבה, על טפטוף חלב על המפה, ועל שערות הידיים. פרחים מיובשים צבעוניים מפוזרים לאורך מרכז השולחן על רקע של מפה לבנה יתנו תחושה של כפריות. למראה יותר מפואר השקיעו במפיות, עשו שימוש בספריי זהב וצבעו קטניות או אבנים קטנות, זה מתייבש בצ'יק ויוצר אפקט מדליק. כשאין לכם כלים נאים וחד פעמי הוא בגדר פסול, ובכל זאת רוצים להרשים, פנו לחברה המשכירה כלים, המחירים לא גבוהים במיוחד (ממוצע של שני שקלים לפריט) ואפשר להחזיר בלי לשטוף, שזה לבדו יתרון אדיר. את סידור השולחן אני עושה עוד לפני שאני מתחילה לבשל, ככה שאם אני עוד תקועה במטבח שהאורחים מגיעים, שיתרווחו, יפתחו יין ויחכו בסבלנות.