ביום רביעי זה חג האהבה היהודי, ט"ו באב, מה עושים? ידיעה זו העירה אותי משנתי וכפתה עלי הרהורים מעמיקים בשאלות של דת ומדינה, יהדות ואהבה (ובחיבור הסמוי שלהן).
האינסטינקט הבסיסי שלי שידר לי גלי איפוק, שלא לומר סירוס קל עד בינוני, ואז כמו ארכימדס באמבטיה, ניוטון והתפוח ומארי-אן טואנט והעוגות (ואני שמעירים אותי משינה) הגיעה לי ההארה: זה בדיוק אותו דבר, דת ואהבה, ובהשלמה להיות יהודי וזה כמו להיות מאוהב. כמו כל דת גם האהבה חוצה גבולות ונכנסת ללבבות, יוצרת קהילה עם ברק משותף בעיניים, הגורמת למאמיניה להשתטות, לשיר שירים באמבטיה ולהתמוגג משבת אחים גם יחד.
להיות יהודי זה קשה, כך גם להיות מאוהב, יש תחושה של נרדפות ע"י אלה שלא, אשר מוריקים מקנאה כי לך יש מנוי זוגי לקאנטרי, ועל זה שיש פריבילגיות בארוחה זוגית, חדר זוגי ומשכנתא. בעוד אחרים עסוקים בהערצת עגל הזהב, האלוהים שלך (בן הזוג האחר כמובן) מעריץ את האדמה שעליה את דורכת, כי קודש היא, הוא מקריב לך קורבנות, עורך לכבודך משתה, משקה אותך ביין ומושך את גופך בשמן, ממש כפי שהיו עושים כשבית המקדש היה קיים.
אז נכון שאפשר להיות אוהבים, נאהבים ומאוהבים ורחוקים מדת ומדינה כמרחק מזרח ומערב, אבל תודו שאלמלא הפרחים ששלחתם או קיבלתם, הארוחה לאור נרות שאליה ייקחו אתכם הערב, והחיבוק שאומר הכל, דווקא עכשיו בקיץ הישראלי היינו כאחד העמים, אבל לנו נפל המזל לחגוג פעמיים, ואם בפעם הבאה מעירים אותי בכזו הצהרה כמו מה עושים, אני מיד עונה, מה זאת אומרת, עושים אהבה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת